כלניות פורחות בשדות המערב
הנה הסתיו חלף, ובא לחורף סוף
אך האביב מוזר, שונה כל כך עכשיו
לא רק השדה בוהק, אדום גם המשקוף.

אביט סביב אבי
איה עולה טבוחה?
דמך הוא השפוך כאן, בני
ודם כל בני כפרך.

על יער ועל דרך, עלי כפר ובעיר
במחולות בחוץ, במסיבה קטנה
בית יעקב לקש ובית יוסף חציר
מחוץ בוערת אש, ובמקלט אימה.

איכה חרבנו נשמטה, איך לשחיטה הולכנו? -
"לעולם לא עוד", אמרנו בני,
אך בבריתך שיקרנו.
על קנה רצוץ נשענו,
יד איש באחיו שלחנו
בעוד אויב מביט, ממתין, לטבוח בקהלינו.

חודש האביב מגיע
את ברhתינו נחדש
קפץ נחשון אז אלי מים
ודורינו - אלי אש!

מותנינו חגורים שריון
אסון נביא על עיר אמון!
בעד כל ילד ששחטו
בדמם הם ירחצו.

עוד נשוב בך לשמוח
חג חירות, הולדת עם..
אבל עכשיו ברוך תהיה רק
בהיותך חגו של דם.




(נכתב לקראת פסח תשפ"ד)