המחשב שלי מקרטע
נאבק על חייו
כמו טובע בלב ים סוער.

אני מתעורר בהילוך איטי
מהנקודה בה דבר לא זז
עד ההתנעה והגישוש
מכניס להילוך
לומד מ-חדש את המיומנויות
ובהמשך היום דוהר כמו למבורגיני.

היא ראתה אותי עומד בפתח
עם גבי לקיר ומטרייה ביד
לבושה גרביונים
כמו ספר זול משנות השמונים
כולל הרכבת הקלאסית
שעלתה מהקרסול עד אמצע הירך
על עקבים גבוהים אדומים
ושיער צבוע כתום
איפור מרוח ולק מתקלף

היא איבדה את עולמה לרגע
תוהה איך תמשיך מכאן
החוקים שהכירה כמו לא תופסים
והיא מאחרת לרכבת שתיקח אותה מ-פה

הגשם יורד וזה גשם דמעות
היום סגרירי והלילה אפל
אבל גם בחושך היא נעה,
כמו שיכורה
כדי לתפוס את התחנה הבאה,
במסע חייה הצולע.

אני רק יושב
מה זאת אומרת מה אני עושה?
יושב.