איש לא יזכור אותך, תומאס.
זו האמת לאמיתה.
אני זוכר איך האזנת
לפרקי חזנות במרפסת הקטנה,
מנמיך לרגע כשבאה ציפור לגינה.
אני זוכר את התנועות העדינות
ניעור רגבי הבוץ מהרגליים.
לשמור כיסוי הבד של הכיסא הנוח.
אני זוכר.
הזמן עובר.
אני עטוף בבד נקי,
רגבים מחבקים אותי.
רגליי
הוליכו את הזיכרונות
והם הוליכו אותי כאן.
איש לא יזכור אותך, תומאס.
חלאס |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.