בפינה שקטה של ​​חדר כל-כך מפואר,
יושב איש מכובד, קפה ביד.
עיניו נדלקות בלהבה שקטה,
כשהוא מתענג על הרגע, הארומה של הקפה.

עם כל לגימה, הוא מרגיש חום מבפנים,
כשהארומה העשירה לוקחת אותו לטריפ.
מחשבותיו נסחפות, הצרות בחוץ,
בהנאה הפשוטה הזו הוא מוצא נחמה.

לצדו סיגריה מונחת במקומה,
טקס שהוא מתערה בו בחן.
רגע שקט ושלוו.

המאפרה מתמלאת בזיכרונות שחלפו,
כל שאיפה של עשן - אנחה שקטה.
ברגע זה, נראה שהזמן עומד מלכת,
כשהוא מהרהר בחיים ומתרחב.

אז הנה הוא יושב, בחלל הקטן שלו,
מוצא נחמה בחיבוק המוכר הזה.
איש של כבוד, עם הנאות פשוטות להוקיר,
קפה, סיגריות, עירוי.

זה עדיין חוקי,
ברוך השם.