שוב מגיע הקיץ
חוף הצוק דרום
אותו ספסל קבוע
ורוח מהים
מכה בעוצמה
ולא מרפה

מביט לשמיים
השמש חזקה בעיניים
ילדים מפריחים עפיפונים
חלומות באוויר
ואני מחכה לנס
לצעדים קטנים

איך אוכל לנצח
להיות אחד, להיות שלם
כמה זמן אפשר לברוח
להתפתל ולהתבייש

הלב שלי בוער
לא עומד בכל הרעש הזה
אני מתנפץ, חנוק, כואב
בוכה מול מסכים
מאחוריי משקפי שמש ענקיים
בוכה עם איה ודיוויד בשירים
ואיש אינו רואה
ואיני רוצה שאיש יראה

הרוח מעיפה ומנקה
אנשים חולפים
אני הודף ונלחם
לפעמים הכאב כאן פחות חד
לפעמים השכחה היא התרופה

"משהו מוכרח להשתנות"
בכל שנה אנחנו מייחלים
אולי הפעם תבוא תנועה
אולי אצליח לקלף עוד שכבה
אולי יהיה בי אומץ
לפתוח דלת לאהבה