את במים , אוקיינוס של פחדים
דגים שחורים, טורפים
צוללת למצולות
פוגשת ביצורי התהומות
זה לא את, את לא שייכת לשם
מחפשת את הדרך למעלה, לשפת הים
מהמים השחורים והקרים לחלקיקי החול הזהוב והחם
והחנק, אוי החנק, שורף בגרון
הצעקה שלא נשמעת, העצב, החרון
"מדוע יד מושטת לא פוגשת יד אחות"?
היכן בתולות הים, היפות והסוחפות
שיתנו לי יד, יישאו אותי למעלה לחוף מבטחים
החוצה, לחיים, לילדים ,לתכלת העננים
ורק דג זהב קטן
משתעשע ורוקד סביבי כלהטוטן
מוציא ממני חיוך ביישן
מצליח בדרכו לתת לי כוח
ואני דוחפת חזק ללא סנפירים
מתנגדת לזרמי הים החזקים
עולה לעבר קרן האור
שמכוונת אותי ליציאה מהכפור
אחרי מאבק, אבק, אבקת אנרגיה
נושמת נשימה ראשונה עמוקה ומחייה
נשכבת על החול בוהה ברקיע
נולדת מחדש ומודה, שאותי הושיע