לילדים
בנינו בית יתומים, שם
כולנו מצטופפים באימה,
להביט בערכינו האחרונים
עולים באש בשידור ישיר, משדר
הדחה, הישרדות: עונת החגים.
מדחי אל דחי דכדכנו אותם, את הילדות אל היתמות, את התמימות אל
התופת של ידיים
אוחזות חזק בתקוותנו, שאבדה כליל בצורה של ידית ממד. ממש
עם פרוץ לכל עבר, תודעת
הגטו שבה אלינו לפקוד
חיילים במסדר הבוקר, חללים
חסרים בדוח מצבה, מצבות
עוד טרם חצבנו
מליבנו השותת כאבן
ניגר חלב אימהות באלם. כולן
מבקשות לנחם לוחמים, בתורם, ילדים, ברוחם, גברים רבים
מתגודדים
ללא
בית
מורא
הכרה
ללא
שחר
זיק
אהבה
ללא
טעם
מחר
שינה
לילדים
בנינו בית משפט, שם
איש לא יעמוד לדין.
לילדים
בנינו בית מטבחיים, שם
ניצבים על הדם
תם. |
