בדרכים רבות מספור הלכתי,
ירח הבליח בין צללי עלטה
תחת עץ עתיק עיני פקחתי
והנה היא מולי, בדממה מביטה

כעמוד השחר באופק מכחיל
ומגע שיבולים מלטפות
כצלילי פסנתר ומיתר וחליל
וכריח רגבי אדמה ושדות

אור צהריים על דשא ירוק
בין גבעות אורנים השמש שוקעת
כה קרוב הדבר, והנה כה רחוק
והיד המושטת כמהה בו לגעת

ופתאום הנה נשמע השופר
ומכה חמה אכזרית ממרום
עצי זית סביב, בין רגבי העפר..
הקצתי, ואביט, והנה חלום

מסביב אך לילה, שקט ומחניק
לילה האפל של הנשמה
והחליל עודנו מייבב הוא לריק
ושממה מסביב, שממה.

כציפור בכלוב, כעיר נצורה
בין הדי זיכרון עטויי להבה
סביב סביב כחומה בצורה
קשה לפיתת אסורי התקווה

מתנודד חזרתי לדרך הנושנה
ואלך, וליבי חלל בקרבי
על הקרקע נראית לחלוחית ראשונה
אך הנה רוח מזרח, וקורא השכווי