הדלת נפתחת מהבית,
ישר לבית-קברות
בו אבא שלי מקושש עצים
ואני גוחן מתחת לשיבר ישן שבור,
ל-טיפת מים

העצים שבורים והעצמות שבורות
ולאף-אחד לא אכפת,
כאילו שזה נורמלי
אפילו הציפורים - הכנפיים שלהן שבורות
הן מטפסות על העצים עם המקור והרגליים,
כמו קופים

הדלת נסגרת מבפנים על בית-הקברות
והבית עולה בלהבות
אלכוהול וטבק מתפזרים לכל עבר
וערמות קלפים פרועות,
שנשרפים כמו עלים בשמש,
בחום הלהבות,
שתופסות את הרהיטים
ואת המיטות עליהן ישנים בני-אדם.