בעיר ירושלים גר אדם בשם אביה
הוא הלך ברחובות עם תיקים כבדים על גבו הכואב
הוא היה סוחב אותם קילומטרים ברציפות, אף פעם לא מתלונן
ואנשים תהו למה הוא עשה את זה, מה הוא הרוויח?

השקיות היו מלאות בסלעים ואבנים, הן שקלו טון או יותר
אבל אביה היה מרים אותם בקלות, כאילו הם לא יותר מנוצה
הוא היה הולך ברחובות המרוצפים, שריריו בולטים חזקים
ואנשים היו עוצרים ובוהים, בעודו סוחב

חלק מהאנשים חשבו שהוא משוגע, אחרים חשבו שהוא אמיץ
אבל אביה פשוט חייך והמשיך הלאה, כאילו הייתה לו משימה להציל
הוא היה חוצה את כיכר העיר, עם תיקים על גבו
וילדים היו הולכים אחריו, עיניהם הקטנות שחורות לגמרי מתדהמה

הם היו שואלים אותו למה הוא נושא משקל כזה, מה הטעם בכל זה
ואביה היה מחייך ואומר להם שזו הדרך שלו לעמוד זקוף
כי בכל פעם שהרים תיק, כוחו היה גדל וגדל
וכך הוא יהיה מוכן לכל דבר, לא משנה לאן הוא ילך

וכך גדלה האגדה על אביה, שנשא את התיקים שלו בגאווה
הוא היה מסתובב ברחובות ירושלים, בראש מורם גבוה ורחב
וגם עכשיו, הסיפור שלו עדיין נשאר,
הוא עדיין מסתובב ברחובות
אדם שסוחב תיקים כבדים, ואף פעם לא מתלונן.