להיות בת שמונים זה מבלבל. את בעצם צריכה כבר להיות מתה! אבל
את לא!
איתן ש. בן כיתתי נפטר-והוא היה האתלט שבקבוצה. ודווקא עם מחלה
מגעילה שבגללה כרתו.די, לא רוצה לחשוב על זה. וגם יורם-רק לפני
4 ימים הגעתי לדף של הקיבוץ הישן שלי ונתקלתי שם בהודעה על
מותו.מוזר, בתמונה שם הוא נראה כמעט בגיל בו היינו כשהכיתה
התפזרה-כלומר אחרי הצבא. הוא היה בן יחיד וגם בלי אבא. הוא לא
התחתן הרבה שנים וסיפרו שאמא שלו לא מאשרת את בחירותיו. אבל
בכל זאת הספיק. אשה, ילדים.ופתאום הוא מת.עבורי הזמן מבחינתו
נעצר בטיול ההוא של הכיתה למכתשים -היינו בני 17, 18, רק
להסתכל על התמונות משם-כל כך צעירים-אה,  היה  גם כנס הכיתה
לפני 10 שנים -כבר לא נראינו כל  כך טוב ...טוב, אם אני הולכת
לפי הכיתה בתיכון-זה נשאר טרי וחי בזכרוני כאילו היה זה
אתמול.
או ברווקיה, ה'חבר'ה- כלומר מי שנשאר במשק אחרי הצבא. יושבים
אחרי העבודה ומברברים, מעבירים את הזמן, עם ספל קפה במבנה בן 2
הקומות ו-6-החדרים-דירות בו גר חלקנו  אחרי הצבא! יש מי שכבר
עזב, הלך ללמוד, לא יודעת מה. אבל היו בכל זאת לא מעט חבר'ה
מהכיתה בקיבוץ אז. זה הזמן של הכיתה. ביחד, צעירים, לפני כמעט
הכל. ופתאום הם ז'ל.גם דינה, המוזיקאית שלנו, עם המחלה
התורשתית הארורה במשפחתה! הצליחה לחיות כמעט חיים שלמים עם כל
המחלה הזו. להנשא, ילדים, קיבוצניקית-מרדנית קצת, יש לציין,
התכתבתי איתה בקשר לשירים ישנים ששתינו זכרנו והכנסנו
לזמרשת-בעצם אני גררתי אותה להשתתף בזה, ואת צ. מכיתתי-גם היא
גרה באותו קיבוץ צעיר שבאנו לעזור לו אחרי צבא. הן נשארו
שם-אני לא.זהו. עם דינה כבר לא אתכתב.צ. מכיתתי נשארה
שם-עדיין. סבתא, כמוני... כאשר אני מזמזמת שיר -וזה קורה הרבה,
בדרך כלל רק בני גילי מזהים אותו-טוב שיש מועדון ותיקים ובו
רבים כמוני שרים שירים שאנחנו זוכרים, במועדון האזורי שלנו ביד
רמה, עם פסנתרנית וזמר מוביל מהקיבוץ השכן, כולל מלווים
מוזיקליים שמצטרפים.
וגם אהרון שהיה מרים טלפון לכל בן כיתה, בשנים האחרונות, ועדכן
אותי בשיחות של שעה ויותר, מה קרה ומה קורה עם בני ובנות
הכיתה. רכילות על בני כיתתי שבזמנו לא  ידעתי. זהו, כבר לא.הלך
לפני כשנתיים. הזמן עובר ואני.עוד משהו ועוד משהו ובכל זאת אני
כאן. בראש שלי הם בני עשרים.
כמובן, יש את חיי היום-יום. איזה מזל שאני בקיבוץ שיש בו קבוצה
גדולה יחסית של בני גילי-ואף מבוגרים ב10 שנים! אמנם נפטרו לא
מעט בשנים האחרונות, והנותרים כפופים, עם מטפלת בדרך כלל, אבל
בשבילי הם קבוצת ההתייחסות שלי. הרוב מדברים לעניין .חלקם היו
אנשים מאד מרכזיים בחיי הקיבוץ, ועכשיו.אבל.מזל, באמת, כי אם
לא-לחשוב שהייתי נושאת את עיני מסביב ולא פוגשת בני גילי אלא
רק הרבה יותר צעירים וילדים ומשפחות צעירות, זה להרגיש
דינוזאור! .וכאן, עדיין, 'בתוך עמי אנוכי יושבת!'
ואני מרגישה כמו לפני 10 ואפילו 20 שנה, רק חולשה כאן,
ומתעייפת יותר שם, ו.עומדת על כך שאני אעשה את הגינה בעצמי,
ויתרתי על עזרה מהרווחה כי..זה אתגר. לסדר את הבית והגינה-זה
הספורט שלי! וכמובן, בקיץ-לשחות!
 
המועדון שלנו! איזה חמוד! מקום בו כולנו קצת ילדים. מחייכים
לאנשים סימפטיים, שומעים הרצאות, קוראים, משחקים, ומרגישים
בבית. חיוכים, אווירה שמחה.איזה כיף! לשכוח לכמה שעות שאת מבין
'זקני השבט'. מה גם שמארגנים לך-הרי איך תיגררי בעצמך-נסיעות
בקבוצה למוזיאונים בעיר הגדולה, למחזות, מסיבות פה ושם.כיף!
איזה חמודים!!! צריך רק לנסות לשכוח שאנשים כאן נעלמים פתאום,
או יותר ויותר כפופים, או.
  או קי, מה עם סקס?
   נו, הצחקת אותי.הבת שלי כבר מתחילה את גיל המעבר.לא שעושה
לי רע אם מישהו מסתכל עליי עדיין כמו על.אשה! כלומר .טוב, את
מרגישה אם מסתכלים עליך ככה!!! כיף להרגיש שמתייחסים-על אף שזה
נראה בלתי מתקבל על הדעת.אם מישהו, .טוב, את יודעת. מותר
להרהר-ברצינות, אם מישהו היה מתחיל.לא בטוחה.

הגיון. לא נראה לי שאני שוכחת הרבה. מקווה שאמשיך ככה. צריך
לעזור לזה: פעילות גופנית תכופה, גם נפשית ורוחנית-להקשיב
להרצאות, אולי אפילו ללמוד משהו חדש. גם באינטרנט. משתדלת. וגם
להיות בעניינים-לשמוע חדשות ולדעת מה קורה. לא לבייש את
הילדים, ואת האני שהיתה, האני הצעירה והחכמה, היפה, שקורים לה
כל הזמן דברים.
ובכל זאת, מה כן? מה, רק שיירים, זכרונות, לחיות על מה שהיה?
זה פשוט לא מספיק. מסתבר שיש חיים אחרי המוות, ואני נהנית גם
מלשבת במועדון עם נשים בגילי פלוס מינוס, וסתם לקשקש, או לשיר,
או לצלם מישהי שמספרת את סיפור חייה ולערוך ולשים ביוטיוב-איזה
דחיפה זה נותן לי, ולה, ממש מרכז עניין.
ועדיין יכולה לעזור קצת, כשצריך, לילדים או נכדים, אפילו מעט.
ויש כמה חברות לבלות איתן אחה'צ איטי בשיחה, זכרונות, טעימה,
משב רוח רענן שמלטף את העור, ילדים ואנשים שעוברים ליד ומברכים
בשלום,
ויש תכניות מעניינות בטלויזיה, והמון ספרים שלא קראתי, טובים,
ואולי אספיק עוד לטייל בחו'ל שוב... יש חיים אחרי המוות!
יאללה, למה למות עכשיו... לא כדאי!!!