אנחנו מתחככים זה בזו בזה
כפות הרגליים שלך הן סוג של אמנות,
זו סטייה אישית שלי.
אנחנו מתנשקים בלהט.
זה יום התבערה הגדולה.
בין שפתינו להט קרב,
על לשונותינו אבק שריפה.
הסולטן יושב אצל השולחן,
ממלכתו היא סיגריות ואלכוהול.
כמו יהודי בגולה -
חייו הפכו כבר מזמן ללעג ושנינה.
- הנה היצירה שלי.
- אתה לא כתבת את זה.
- בטח ש-כן.
- לא יכול להיות.
- מה, אתה מסתלבט?
- זה לא אתה, אני לא מאמין.
- בלי האמונה צסק"א לא הייתה אוכלת אותה.
ארגזי שלכת על מצע של כפור.
אלו היו ימיי הסדום.
בזרוע נטויה ובלשון חרוצה -
נגאל את המולדת.
שמעתי רבות על דרכי העולם הזה,
אבל העולם שלי מסתכם באלכוהול וסיגריות.
כולם הולכים ביחד.
זוגות, זוגות, שלובי ידיים.
בספר החלומות -
לקחתי את הלחישה הנואשת,
הטבעתי אותה בקמח,
הפכתי אותה רכה ב-לישה,
גמישה מספיק ללקט צערך.
היום אני דבר כחול קטן,
כמו זרבובית או לילך.
אם לא אגלגל טעם מילה על לשוני -
אשקע אל תהומות נשייה.
כי אני קרוע לי לגזרים ככה,
מחבר את החלקים.
אני קר וחלק ולח,
כמעט ואינני כאן,
אני מחליק בין האצבעות.
