ככה היה לו יום האתמול
וככה יהיה לו יום המחר
בינתיים הא תקוע בזמן,
בין מחוג למחוג,
בין רצון לחיות לרצון למות

כשהוא מתעסק עם הקפה והצלילים,
האיש לא מפריע לו
זה זמן שהגוף שלו כאן,
אבל הוא עצמו לא כאן
ואם תעיר אותו
ואם תחזיר אותו לגוף -
הוא יצעק
הא יצעק כל-כך חזק,
שלא תוכל להוציא הגה,
אפילו לא אנחה
שאין לך סיכוי לכוח לזוז ממקומך
שהעיניים שלך לא אומרות כלום מלבד בהלה
והדם בורח מהפנים שהופכות לבנות,
כמו הקירות שהכול רואים -
ומילה לא אומרים.