זה מכבר
חדלתי מפיזור המקלות
בגלגליה של המכונה האלוהית
על גופה הבשרני ושדיה מבשרי האביב

לעתים אני עוקב באי נחת
אחרי הסדקים המתהווים
חלון פתוח לרווחה
חיוך צחור אך או אז
צליל דיסהרמוני
ונדמה כי נפלתי קורבן למצב אנושי בו נדרשת
תחלופת רעיונות גבוהה

כמה קשה יהיה לפרוק את הצב משריונו
(אני תוהה)
ומושך ברגליה האחוריות של החיה
אבל,
מלים הן עבודה קשה
מחשבת אמת היא טורח
חיי אינם זמינים למסיבה

(האמנם?)
או שמא,
מה שפורק והורכב באורח קבע
הפך נוקשה ומאובן,
ואיש לא יזיז ממקומו את בעל המלאכה