על פסגות אהבתנו
זורחת שמש של מעבר.
היא לא שוקעת, לא
לעיתים מסתלקת
כדי שישתרר אור אחר
הנובע מן העמקים
המגירים אז לשד השני.
אני את ואת איני
אלא עמק ללוש היטב עם
חום. אני וכאבי קהה וטובי בנינו
משוטטים בפסגות,
קוראים בשמי:
לשווא, לשווא, חזור
וקרוא בתורת אמת.
עד שתזרח עלינו שוב
יש יום אחד, אולי
תמונות של בתים עם
חומר סיכוך כפול ליבה
שוטפות במורד מפלים של
שמי. נראה מה
יביא אותך לכאן, מה יביא
לילה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.