גיל מגור / ולו רק |
סביבנו בוער ושנייה מליפול
ואנחנו כמו נמצאים במבוך
מנסים לתמרן נזהרים מלדעוך
ובכל כיוון נמשכים לנסות
והזמן לא מספיק להכיל ולראות
שאבדה לה הדרך אי שם מאחור
ולבד מותשים ואין כוח לזכור
ולו רק הייתה איזו יד ללטף
את הלב שזקוק כי הוא כל-כך עייף
לחיבוק, למילה, למבט, לאפשר
כדי לתת עוד קצת כוח לפני המחר
כי אנחנו רצים והיום שוב עובר
ושכחנו שלנו אסור לוותר
על עצמינו ומה שעושה לנו טוב
על הצורך לחיות על חבר שקרוב
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|