הלב בעמק והמחשבות על ההר,
געגועי האתמול נדחים שוב למחר.
אולי יום אחד זה יקרה והם יפסעו יד ביד,
אולי יום אחד ימשיך אותו רגע מיוחד.
שאותו הם נצרו בליבם למען סיכוי בעתיד,
שאולי הוא יחזור ואת ליבה הוא ירעיד.
ירסק חומות שנבנו להגן על המבצר,
ידהר עם עדר רגשות ויכבוש את ראש ההר.
במשקפת העתיד יש ערפל שלעיתים מתפוגג,
ממלא את כולך בחמימות, רגע מענג.
במשקפת ההווה הדברים מתבהרים,
שם אין נסיכות שכלואות בתוך מבצרים.