על צ'יצ'ולינה (תשובה לזכר כותב, מרדכי גלדמן)


בניגוד לאותו איש-השירים
(ונזכור נא, כדרך הטבע, גם זכר מן הזכרים)
אין לי ידע מפורט על כל סוגי הזדקרויות
אשר אילונה סטולר - צ'יצ'ולינה - השתמשה בהן. ודאי לא של
סוסים(?)
(מעשיה נלהבת לנערים קצת-מתבגרים- קצת- מפגרים?
או לגברים {סוטים} אשר חולמים כוודי אלן את שכבתם לתת בבהמה?)
אבל דבר אחד ברור לי:
את העולם כולו היא ראתה
כמין זכר - מין צ'יצ'ולינו - העומד לשירותה.
זכותה - חשבה -
כל מה שמזדקר להעביר מיד לרשותה,
להעמיד לשירותה
של ואגינה שלה -
שתעשה בו כחפצה
בלא ערעור, כאילו כל המזדקר -
סופו להיבלע. את  זכות הואגינה -
זו עריצה קטנה -
מסוד חדר - מיטות חילצה,
ולה הריעה מעל כל בימה.
הביאה עד לבית-הנבחרים של האומה.
ורק עכשיו, משהבהירה את כוונתה,
מרשה היא לעצמה לחזור
לפרטיות (היחסית?) של המיטה.
איך תצמצם עכשיו את תביעותיה לזכרות אחת?
זו כבר בעייתה.