הבן שלי, כבר בר מצווה,
גדל, צמח, מאוד קיווה,
שיעבור הזמן, וכבר יחלוף,
והוא יהיה גדול כמו מנוף,
שיוכל להגיע גבוה, אל על,
שיוכל לעבור בגובהו מגדל,
אך לאט לאט הבין הבן,
כי הגובה חשוב, אך יתכן,
שעדיף לו להיות כאחד האדם,
ולתת לגובה להגיע בזמן,
לכל אחד הגובה שלו,
ושהוא יתבגר, יגיע לגובהו.
מסלול בחיים, הוא כמו בריצה,
שואפים להשיג השגים,
שואפים להגיע לגבהים,
שואפים להיות מוצלחים,
שואפים ליהנות בחיים,
ובסוף כולנו מגיעים להתחלה,
זה שרץ מהר, וזה שדידה כל הדרך,
זה שהיה מרוצה,
וזה שאף פעם לא יהנה.
מה שחשוב בסופו של דבר,
האם המרוץ היה נהדר?
האם הדרך הייתה שווה?
האם הצלחת להגיע לסיפוקך?