נגזר עליי להפליג
בין איי הלב
להסחף בזרמים המסוכנים
לעצור את הנשימה
בצלילה ליד כרישים, הכל
מתחת לפני ים
המוות, אני חייב לאסוף
פניני חמלה, נצנוצי אהבה,
למחרוזת מטופשת
של שירי רחוב, עבור
חתולי בר, המגיחים מקצה היער
אל שולי שדות האורז, חומדים
את שתילי הזהב.
נוצצים בשמש השוקעת, אני
בודק את הרוח, את הגלים; מחפש
סימן קלוש לירח צהוב, מנשק
את לחייך כמו קמע נצחון,
את ידך איני רוצה להטיל עוגן,
כבר ידוע לך
היטב, בוקר אחד לא
אמצא כח
לצאת ואולי לא לחזור,
להתרחק ואולי לא לזכור,
להשקיף ולסמוך על לב הנמר,
שיישאר בשדות הזהב,
ולא יישבר. |
