אסנת הייתה נאיבית.
לא רק שהיא הייתה נאיבית,
היא הייתה סופר-לגמרי-טוטאלית נאיבית.
היא הייתה בטוחה שאם היא רק תנסה, הכל ילך לה בדיוק כמו
בסרטים.
טוב נו, אז היא טעתה.
והיא גילתה את זה בדרך הקשה.

אסנת הלכה לדייט עם בחור שקראו לו גילי.
חמוד נורא
אבל טיפש כמו אבן..
הם הסתובבו אחרי הסרט יחד בגן שקראו לו גן הדקלים.
מסביב הרבה יופי
כוכבים
מעט אור
ממש רומנטי לעזאזל.

היא ראתה ספסל במקום מושלם.
היא ידעה שזו הזדמנות מדהימה,
לעשות שהכל יהיה כמו סרט.
אז היא משכה לו את היד וגררה אותו איתה
והם התיישבו על הספסל.
היא הסתכלה על השמיים.

"נכון שהכוכבים יפים?.."
היא הביטה בכוכב ואמרה.
"לדעתי הם סתם נקודות זוהרות בשמיים.."
אמר גילי בחוסר התחשבות.
אסנת הנאיבית שלנו לא וויתרה
היא הייתה עוד טיפונת בהכחשה.
אז היא החליטה שצריך להמשיך
אחרת הסרט הזה לא יהיה טוב.

היא גררה אותו לשיחה מאוד עמוקה בה הוא לא ממש לקח חלק, עקב
העובדה שנעל יותר עמוקה ממנו.
"פעם היה לי חלום.."
היא חייכה באינפנטיליות כמו ג'וליה רוברטס
"ושמה הייתי אחרי דייט עם בחור חמוד לאללה, וישבנו בסיטואציה
רומנטית לגמרי ובאנו להתנשק..
אבל הייתי נורא לחוצה כי נזכרתי שאני לא יודעת איך מתנשקים!
ונתקעתי לו במצח ונפלנו שנינו וירד לו דם מהאף.."
היא ציחקקה.
היא ציפתה לתגובה מהסרטים.
כל מה שהיא קיבלה היה..

"איזה חלום מטופש."
מפה היא כבר לא יכלה יותר.
היא קמה ורצה משם, בוכה.
הבועה התנפצה.
ככה סתם.
היא התיישבה על הדשא במקום רחוק משם והוציאה מכיסה דף מצ'וקמק
לגמרי ועט שבור שנזל טיפה.

"לעולם אני לא אהיה נחמדה לבנים.
לעולם.
אני לא אצא איתם
או אתקרב אליהם
אני שונאת בנים.
ואני שונאת אהבה.
היא טיפשית."
היא קיבלה את זה קשה מאוד אחרי שכל החיים שלה היא הייתה
אופטימית ולפתע הכל הלך.

בינתיים עברו שנתיים מאז אותו יום והיא כבר בת 16.
בחור אחד פנה אליה בחצר ביה"ס הגדול ושאל אותה "מה את קוראת?"
ו"איך קוראים לך?" ושטויות כאלה.
"רוצה לצאת איתי לסרט מתישהו?..." הוא שאל באזירת אומץ.
"למה שאני אצא איתך לסרט??
אני נראית לך כאילו אני רוצה לצאת איתך??
תעזוב אותי יא חנון.."

הבחור חטף את זה קשה. הוא לקח את כל הדיאלוג ביניהם מתוך סרט,
אבל בסרט הבחורה הייתה נחמדה ויצאה איתו..
הופ! התנפצה עוד בועה.
כמו בועות סבון הולכת הנאיביות.
והוא הלך, קרע דף ממחברת שלו
והוציא עט מהקלמר.

"לעולם לא אדבר עם בנות.
לא אתקרב אליהן
או אהיה נחמד אליהן
אני שונא בנות.
ואני שונא את המושג של האהבה
הוא אבסורדי."

עברו שנים ועוד שנים ושניהם מתו זקנים בודדים שלא ידעו מעולם
אהבה בחייהם.
איפשהו יושב הגורל ומאוכזב.
הוא הפגיש שתי נשמות תאומות
והן פשוט התפספסו בחצי סנטימטר..
פשוט חבל.



מוקדש לכל אלה שחושבים שהחיים הם סרט
כל אלה שלמדו שלא
וכל אלה שפיספסו בחצי סנטימטר.