יום יפה, השמש זורחת, הציפורים מצפצפות
יש לי משרוקית ב-פה וגם אני מצפצף
אומרים לי שאני ככה כזה -
אני מצפצף
אומרים לי אתה חייב לעשות זה וזה -
אני מצפצף
אני יורד אל הנחל כדי להתרענן ולהתנקות
אז שוכב בשמש והוזה בעודי מתייבש
קוטף בננה מהעץ כי אני רעב
צריך לקלף את הבננה,
כי "בזעת אפך תאכל בננה"
אז אני מקלף

טוב לי ב-כור ההיתוך של הנפש
הייתי גביע כסף נוצץ ומעוטר בפסוקים
ושלל עיטורים חרוטים
אבל הזמן ותחלואי החיים הכו בי חבלות
פה נפלתי, פה נמעכתי
והגביע שאני איבד את צורתו
אי-אפשר לתקן וליישר בעולם הגשמי,
עליי לחזור לכור ההיתוך איפה שהכינו אותי,
שם מעלות החום גבוהות מאוד
אז הכסף ממני אני עשוי - מתרכך
ואפשר ליישר אותי לצורה המתאימה
ואז אני מתקרר - ואז כמו חדש כבראשונה
כור ההיתוך הוא התורה -
עיקמו אותי עד בלי די,
דעתי הייתה עקומה, מחשבתי הייתה עקומה,
מידותיי וערכיי היו עקומים
כל הפסיכולוגים והפסיכיאטרים לא הצליחו ליישר אותי,
עד שאמר אחד - עליך לחזור לכור ההיתוך,
כלומר התורה
שם לאט-לאט תתעצב נפשך כבראשונה

אדם בדרגה יותר גבוהה יכול להצביע עליי ולומר -
אתה לא טוב
כבודו של האדם הזה במקומו מונח,
כי צריך הרבה ניסיונות, עבודה וגם טעויות,
כדי לתקן ולהגיע לאן שהגיע מבחינה רוחנית
אבל גם האדם הזה היה פעם עולל כמוני לפני שהתקדם
תחכה, זו לא הגרסה הכי טובה שלי
ולא הרמה הרוחנית הכי גבוהה שלי
לקח לך זמן להגיע לדרגה שלך -
תיתן לי את הזמן הזה גם
הרמב"ם לא ידע קרוא וכתוב עד גיל ארבעים,
רק בגיל ארבעים הוא התחיל ללמוד -
אפילו לא את התורה,
אלא קרוא וכתוב
אשתו הכירה אותו כשהיה בור ועם הארץ -
אבל ידעה - יש לו פוטנציאל
לא ביטלה אותו, לא מחקה אותו,
דחקה בו ללמוד
היא ידעה שזו לא הגרסה הסופית והכי טובה שלו
עכשיו רמב"ם זכור כאחד מגדולי היהדות בעם היהודי
והתלמידים שהוא לימד -
הפכו לגדולי ישראל, בהם רשב"י,
שהביא לעולם עם תלמידים מ-שלו -
את הקבלה
ולא בבית מדרש נכתבה הקבלה,
אלא בבידוד בתוך מערה,
כי רדפו אותם והם הסתתרו

אם אתה רואה אחד מעלובי החיים -
גדולות ונצורות מצפות לו
אם אתה אחד מאותם עלובי החיים -
גדולות ונצורות מצפות לך
אם לא בגלגול הזה -
אז בגלגול הבא,
או בעולם הבא

אחד צעיר מאוד שהיה חולה סרטן,
כמעט כל חייו עבר טיפולים וסבל
תמיד אמר "הכול לטובה",
עד שהוא מת
אם הוא מת מסרטן -
אז איך הכול לטובה?
כי אם לא בחיים האלה -
בחיים אחרים

החיים היו גם בנו ובכל מקום -
גם לפני שנולדנו וגם אחרי,
שהנשמה עוזבת את הגוף
הגוף נשאר ונקבר באדמה,
אבל הנשמה ממשיכה,
היא תמיד הייתה ותמיד תהיה
וזה רק עוד גלגול שלה מיני רבים מאוד

לכן אין מה לצפות יותר מדי מהחיים בעולם הזה -
פה אין מה להרוויח ומה להשיג,
כי תמיד רוצים עוד ועוד או משהו אחר
השכר הוא בדרגות גבוהות יותר,
בצורת קיום רוחנית גבוהה יותר,
מהעולם הזה
כי העולם הזה הוא כמו חדר כושר לנשמה,
כדי שתתחזק
ולכן לא פלא שיש בעולם הזה הרבה ניסיונות וקשיים,
מכשירי כושר הם קשים
אבל הנשמה מתעלה ומתחזקת על-ידי הקשיים
ומגיעה לעולם הבא חזקה יותר וטהורה יותר,
מ-בחינה רוחנית.

תיקון -
זה לא היה הרמב"ם,
אלא רבי עקיבא בהקשר זה.