יום יום שאת שם יושבת
יפה ופשוטה כי ככה את אוהבת
יום יום וכבר עברה כמעט שנה
יום יום אני מת להגיד לך
שהחיוך לי עולה כשאני מביט בך
יום יום אני שותק, כלום לא השתנה
אולי זה פחד להשתנות, אולי זה פחד לגלות
שהאמת היא לא תמיד מה שרוצים לראות
אולי זה פחד עמוק יותר שפסיכולוג היה פותר
ואולי פשוט זה נוח רק להסתתר
לנסות פשוט לשכוח, לא להתבגר
יום יום על אותו התדר
השקט מחריש, רגיל שזה בסדר
יום יום רק שכלום לא ייראה מוזר
כמה שאחשוב עלייך
לא אצליח לבוא, לדבר אלייך
אומרים ש״זהב״ אבל שתיקה לא שווה דבר
אולי זה פחד להשתנות... |
