יואב יוסיפוב / הגבירה |
ואין איש אשר יכירה
לבדה אט בלב השדרה
פוסעת במלוא הדרה
מקטורן קטיפה לכסותה
וציפורן בדש שמלתה
אודם נוצץ לשפתיה
וסומק בוהק ללחייה
מקלעת לה בשערה
מטפחת לה סביב צווארה
מור ולבונה ניחוחה
עיניה יביטו נכוחה
ממלמלת לה חרש תפילה
ועצב עמוק בקולה
ולנגד שקיעה אדומה
באופק הרחק נעלמה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|