כוח רצוני התערער
ובעברי נהגתי למהר
עם ניסיונותיי להשתפר
ככל שהייתי מסוגל

אבל כעת ליבי סורר
ומה שבוער
בי החל להתקרר
לכן נותרתי מתוסכל

אני רוצה לִרצות
כי אנלא מתרצה ממנוחה
ועוד לא התחלתי למצות
את טעם ההצלחה

אבל מסעי מתיש
ואני מתערער בכל שני וחמישי
וברגעיי הכי קשים
אני ישר מרגיש שדיי למרגשים
דרכי חסרת מסלול
אני רוצה להיות שמח ופשוט מרגיש כלוא
אני יודע מה עלול לקרות
והפחד כלול במחשבות
על שינוי מסלול חיי
שעד כה הלך לפה ומעכשיו ילך לשם
הצהרות כאלה הן הסיבה שאני לא נרדם
אני מפוחד למעמקים
ומלא עד צוואר בחששות
אולי הזמן יקים בי
כמה מסקנות חדשות
אבל בינתיים אני חיי בפחד מהמחשבות על הכניעה
ובמקום לתת למה שכביכול צריך לקרות לקרות
אני משחית זמני במניעה
אפשרות הפרישה נדמת נאה אך גם דוחה אותי עמוקות
כי השנים שנתתי ונטמעו בי דובקות כמו עלוקות
בנשמתי, ובמאין ניסיון נואש לסדר את נשימתי
אני מנצל את זמני בטירונות כדי לדמות חופש כפוי
אך גם פה האחריות מרשרשת באחורי ראשי, כצפוי
אפילו כשאני לבד איני יכול להשתחרר מעול השנים
שאומרים שממרומיי ימיי יראו יפים כשושנים
וגם כעת יש בהן יופי אך זה יופי דוקרני
כשאני מרים את פרחי העבר אני נדקר מזיכרוני
עליה וקוץ בה כי בהנאה מהניצוץ של העבר אכווה
ובעמידה באורו של עוד יום אני רק מחכה שאכבה
זה שיר שפוחד להיות קינה ורוצה להיות מלא תקווה
ואני מבין שבכל הפחד והמצוקה אני שוכח את האהבה
האהבה שלי לדרכי
שתחזיק גם אם אוותר
אני מבועת מהצהרות
אז לרֵֹיק אני מתבטא