הלכתי לקטוף פרחים,
בסלסלתי החבאתי סוד,
כל עת שקטפתי אותם, פרחים צהובים,
פרחים ורודים,
הסוד התפתל בתוך סלסלתי,
כל עת שקטפתי זרים ועוד זרים,
לא הבחנתי בנחש שהרי הוא הסוד.
הוא החליק על גרוני ואחר כך התפתל על פני
ולחש באוזני "הפרחים שלך מתים"
התבוננתי בפרחים באימה, אך הם היו חיים.
"הם מתים" אמר הסוד.
עיני הפרחים היו פקוחות לרווחה
"הם לא יכולים להיות מתים, תסתכל על העיניים שלהם, נחש".

הלכנו מרחקים ארוכים,
אני הנחש והפרחים.
הגענו לגשר. הסוד התפתל על גופי,
ליטף בלשונו את עורי.
פני הסתכלו על השמש של אחר הצהריים
ואז היא לחשה לי "הפרחים שלך מתים".
הסתכלתי על הפרחים שעתה קטפתי,
זרים אחר זרים,
עיניהם היו עצומות, ישנים.
לפתע הם החלו להשחיר,
הסוד צחקק במבוכה.
זרקתי את הפרחים מהגשר,
הם נפלו אל תוך הנהר.
נקודות קטנות ושחורות.