ברוריה קוחנובסקי / 6.59 |
מתקדמת לעבר השעה שבע.
בקול דממה דקה
בלי משים
מבלי דעת.
ללא התנגדות
ללא התרסה.
אדישה לזמן שחולף
לחילוף הזמן
החולף ללא שוב.
ונשאלת השאלה
השאלה הגדולה
כיצד היא מקבלת עליה את הדין
בשיפלות -רוח כה רבה
בענווה
בהתרפסות כמעט
בהכנעה שלמה.
האין היא תופסת
האין היא מבינה
ההשלכות
הפועל היוצא
התוצאה
הנגזרות
גזירת גורל?
גזירת שמד?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|