אני שרויה בפחד עז

כשאני מושכת במעקה המדרגות
בדרכי מעלה
ניתק המעקה
מותיר בידי
פיסה ממנו
כמזכרת

אני נשענת על מקל הליכה
המקל נשבר לשניים
ואני אתו

אני נתמכת בקיר
הקיר אינו תומך
אינו סומך

אני מחזקת ת'בית
הבית אינו מחזק בתמורה
האבן מתפוררת
ואני איתה

אני יוצאת מהמציאות
נכנסת לחלום
אך גם בו לא אמצא ביטחון

אנשים עוברים על פני
חולפים על פני
בלי לעצור
בלי לעזור

אני אומרת להם
שאתלונן עליהם
כשאקום

איני מתלוננת
כי איני זוכרת

אני מאוכזבת
אני מאכזבת
אני מפחדת
אני יראה

מאין יבוא עזרי?