קול ברמה מתחילה נוגה
מתרוממת ועולה, מכתימה חמה
עולה ומשתוללת עד בוא הבוקר
אן לה מה לעשות, רק להיות בפריזר
ובא הוא עם בוקר לשיטפונות האחו
מזמר זמר רך, מחליף צבעים כמו מה בכך
רק להיות או לא להיות מה שהלב חפץ
אולי זו מסוג העוגה שתתפוצץ
וכך מיום ליום, מלילה ללילה,
עולה נוגה הזמר ששר הזמר ששר
והוא כה יפה כמו סתיו בשלכת
יש בשיערו פרח אזדרכת
רק לעשות טוב לזו העלמה
שיום אחד כמו קסם נמוגה
ולא השאירה מזכרת במגירה
רק שרשרת זהב תלויה על מזוזה
אולי זה מסוג הדברים שבאים והולכים
למה הם באים ולמה הולכים,
כי זה לא נעים
כך הוא מחפש ביינות לפינות אפלות
את זו האהובה אשר לא הפסיקה לבכות. |
