לאהוב בחל אביב,
מין פחד שכל מילה
תוכל לשמש, למין מזימה נגדך
שכל מילה ש"הותזה"
ובמיוחד אם נשמעה
כטעונה
או באמת הייתה טעונה
תשמש למטען נפץ נגדך עובר לסוחר, פחד שכל תחושה נעימה
היא שבירה וקיומה
הוא דמיון - מקסם שווא
ושוב לחזור אל ה"ממשות"
שבה הדרך הטובה
היא שתיקה - התבטלות כל התקוות.
האם זו חוכמה מיוחדת מאד
או מחשבת רדיפה?
היות קשוב
היות כאוב
היות נוירוטי
היות נועז, חסר גבולות
היות כמהה
מיושן
היות ברור
היות מעורפל
היות being
היות מכוון כלפי כל העולם
היות שקוף
היות ברור
היות בהיר כאן בעיר