יצאתי לטיול עם הכלבה, שעת לילה, היא התחילה לנבוח ואבא שלי
הכריח אותי לקחת אותה, הייתי כבר במצב כבוי, יושב מול המחשב,
משחק במשהו חסר מטרה, אבל הוא ידע איך לשכנע אותי, "השכנים
יתלוננו, קח אותה". לא יודע למה זה היה לי איכפת, אולי בגלל
שהיא הייתה הכלבה שלי, אולי כי כבר אז הוטמע בי הקטע הזה של
"מה יחשבו עלינו", אז קמתי ולקחתי אותה לטיול.
היא הייתה כלבה יפיפיה, שחורה, עם כתמים חומים. גדולה וחזקה,
אפילו נשכה אותי פעם כשהייתה קטנה, השאירה צלקת, כמו איזשהי
ברית דמים ביני לבינה. אני זוכר שהבטתי בה בשנייה שאחרי
הנשיכה, היא ידעה שהיא עשתה משהו שהיא לא הייתה צריכה לעשות,
גם בתוך האינסטינקט החייתי שלה, היא ידעה שהיא לא רצתה לפגוע
בי, אבל היא ידעה שהיא פגעה, וראיתי בעיניים שלה שהיא מתביישת,
וסלחתי לה, סלחתי לה באותו הרגע.

הלכנו לאורך הרחוב, מרצפות משתלבות, בתים פרטיים, שקט, מוות
לילי. עצרתי מול השכנים שלא אהבתי, בגינה הקטנה מולם, זה היה
המקום הקבוע שעצרתי לה לחרבן. לא זוכר אם היא חירבנה להם שם
באותו יום, זה לא ממש משנה לסיפור הזה.
בכל מקרה, המשכנו משם, יצאנו מהשכונה לכיוון הפארק. אני לא כל
כך זוכר את עצמי, בן 16 אולי, פלומת שפם שעדיף להדחיק
מזיכרוני, או מזיכרון האנושות כולה, שיער מעוצב על ידי ספר
שגדל במאה אחרת, בארץ אחרת. זה היה אחרי שכבר חזרתי לעצמי,
אחרי המסע ההוא שכלל ישיבה ממושכת מול משאיות חונות, וספרים
שטילטלו את העולם שלי, אבל זה סיפור אחר.  

המשכנו בטיול, כמעט והגענו לפארק, ואז היא באה לכיווני. לא
זוכר מה היא לבשה, יכול להיות שזאת הייתה שמלה לבנה, יכול
להיות שסתם ג'ינס וטי שירט, בעיניי היא הייתה מלאכית שבאה
לכיווני, כזו שאני צריך להסיט ממנה את המבט כדי לא להסתנוור או
להתאכזב מהמבט שלא יחזור אלי. והיא פנתה אלי, "סליחה?", לקח לי
כמה שניות להתעשת, "כן?", "זה הולך להישמע לך מוזר, אבל אני
וחברים שלי עשינו התערבות, ואני אמורה להתנשק עם הבחור הראשון
שעובר פה ברחוב", היא חיכתה לתגובה שלי, אני חושב שאמרתי לה
משהו כמו "אוקיי, אז." לא משהו ברור, לא חושב שיכולתי לדבר
בצורה ברורה. "אז אתה מסכים?", ואני לא עונה, חושב לעצמי, ככה?
נשיקה ראשונה? ככה? בלי לדעת מי זאת, בלי שיהיה בינינו משהו
עמוק? מה אני אמור לעשות עם זה? והיא פאקינג יפה, מה אני עושה?
ככה זה אמור לקרות? "אוקיי, אממ, אוקיי", "כן? אתה מסכים?",
הפה היה יבש, בלעתי רוק," כן, אם, רק אם את רוצה", "אתה חמוד",
היא התקרבה, לא ממש ידעתי מה לעשות, עצמתי את העיניים, השפתיים
נפתחו, הרגשתי אותה קרובה ואז שמעתי את זה, צרחה, זעקה של כאב,
ופקחתי את העיניים.

הכלבה! הכלבה נשכה אותה, נשכה אותה ברגל ומיד שיחררה. והיא
ברחה, לא הכלבה, הבחורה. ברחה, מדדה ומדממת, צועקת מכאב. ואני
נשארתי עומד קפוא, לא יכול לזוז, עד ששמעתי את עצמי צועק
אחריה, "היא מחוסנת, את בסדר?!? היא מחוסנת!!". היא לא הסתובבה
והמשיכה לדדות משם.חזרנו הביתה, הנשיקה הראשונה שלי הגיעה רק
הרבה זמן אחרי.

אני למדתי מזה את הלקח שלי, אף פעם אל תסכים לנשק בחורות זרות
כשיש לך כלבה קנאית.