[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ראות אופק
/
תמיד להיות על הקצה

היא עצמה את העיניים והקשיבה לרוח, היא התקדמה לאט.. נתנה למים
לעטוף אותה, ללטף אותה. הים היה שקט, מדי פעם הגיח משהו שמזכיר
גל קטן, היא התקדמה עוד, הרגישה איך המים מלטפים לה את הבטן,
את החזה, היא התקדמה עוד מעט וצללה. התחושה הזו של הים מכיל
אותה בתוכו משכה אותה והפחידה אותה בו זמנית. היה בו משהו,
בים, שהפעיל אצלה תחושות חזקות, משהו מאיים, מלטף, נעים,
מפחיד, חזק, כאילו הוא גדול מהכל, מהרגעים האלה שפתאום מקבלים
פרופורציות ומרגישים כל כך קטנים.
היא הוציאה את הראש מהמים ונתנה  להם לזלוג בעדינות מהשיער שלה
אל הכתפיים, וצעדה לכיוון החוף..
החוף היה שקט, כמעט ריק. לא רחוק מקו המים חיכתה לה המחצלת
הקטנה שלה, התיק שלה ובתוכו הספר "קטלין". היא נשכבה על
המחצלת, פתחה את הספר וצללה לתוכו.
השמש שקעה אל תוך הים והתחיל להחשיך, היא ארזה את החפצים וצעדה
באיטיות לכיוון הרנו קליאו הירוקה שלה.
בתוך האוטו חיכה לה חבר שלא היה חסר לה בכלל, הטלפון שלה. לכמה
שעות היא באמת הצליחה להתנתק מהכל, בדיוק כמו שרצתה.
אבל תוך מספר דקות המכשיר המרובע השתלטן כבר הספיק לעדכן אותה
על הכל בלי להחסיר אף פרט.
היא לא התגעגעה. היא לא התגעגעה לשגרה השוחקת, לבוסית הכלבה
שלה ולזה שהולך לישון לצדה בלילה. הוא חמוד, היא חשבה לעצמה.
הוא חמוד, אבל זה לא יעבוד. השיחה הזאת תהיה לא נעימה בכלל,
אבל היא בלתי נמנעת. בינתיים, היא החליטה לדחות אותה שוב.
היא נכנסה הבייתה. רקס ורולי רצו אליה בקשקושי זנב וליקוקים,
היא התפשטה והסתכלה על עצמה במראה. "נייס" היא אמרה לעצמה, "סך
הכל אני בסדר." היא נכנסה למקלחת, המים זרמו דרכה ושטפו ממנה
את גרגירי החול, את מלח הים, וגם את השלווה הזאת שאפפה אותה
בשעות הקסומות שהייתה לבד עם הגלים.
"היי בייב!" נשמעה קריאה מהסלון. "היוש.." היא ענתה באדישות.
היא ניסתה להבין מתי זה קרה, אבל לא הצליחה לענות לעצמה. "אולי
זו סתם תקופה" היא שיקרה לעצמה בחינניות. הוא נכנס למקלחת,
ערום, מחייך. היא הסתכלה על הגוף שלו.. מוצק, גבוה, חתיך. יש
לו חיוך יפה, היא חשבה לעצמה, הוא התקרב והיא ליטפה את הקמטים
בזויות העיניים שלו.. הוא העביר יד על הפנים שלה, הכתף, דרך
שקע הכתף לחזה שלה, הוא ליטף אותה והיא עצמה עיניים והתמסרה.
היא נגעה בו ודמיינה את זיו, מדריך הגלישה שלה. היא נבהלה לרגע
ואז התמסרה למחשבות.
זיו משך אותה אליו ונישק אותה בצוואר, הוא ירד במורד החזה
והבטן והיא השתנקה, המגע שלו היה נעים, מענג. זיו המשיך והיא
הרגישה אותו בתוכה, צמרמורת קלה עברה בגופה והיא נצמדה אליו,
התמסרה אליו בגופה. כשהם סיימו היא פקחה את העיניים וראתה את
מאור, היא חייכה. "מה?" הוא שאל. "כלום.. סתם, היה כיף".
"תבואי כל יום", אמרו הקמטים החמודים שלו.
מאור יצא מהמקלחת והיא סיבנה את עצמה שוב, משהו הרגיש לה אבוד
בכל הסיפור הזה.
הם הוציאו יחד את הכלבים, לרגע עברה לה מחשבה מי יקח אותם כשהם
יפרדו.
"בייב", מאור ניתק אותה מהמחשבות ההרסניות שלה. "יש לי
הפתעה".
"אוי לא.." היא חשבה לעצמה. "אני עייפה קוצ'.. אולי בפעם
אחרת?"
הם חזרו הבייתה, מאור הכין ארוחת ערב, והם העבירו יחד עוד ערב
שגרתי. בחדשות אמרו שיש מתיחות בצפון, וששוב מישהו בכיר חשוד
בפלילים.
"בא לך לצאת?" היא שאלה. "לא בייב, לכי עם חברה..".
היא לקחה את המפתח ואת המרובע השתלטן , היא הניעה את האוטו
ונסעה. היא פתחה חלון, הרוח העיפה לה את השיער וליטפה את
הפנים. היא הגבירה את הרדיו, שיר של נירוונה הזכיר לה נשכחות.

היא החנתה את האוטו, חלצה נעליים והתקדמה לכיוון המים. הים שוב
קרא לה.. המים היו קרירים ונעימים, היא הורידה את מכנסי הג'ינס
הקצרים שלה ואת הגופיה, החוטיני הסגול לא הדאיג אותה במיוחד,
החוף היה ריק בכל מקרה.. היא שקלה לשחרר את השדיים שלה מהחזייה
הלוחצת אבל ויתרה, התקדמה אל תוך המים עוד, ועוד, ועוד.. הגלים
התחזקו אבל הים כבר לא הפחיד אותה. הוא קרה לה והיא נמשכה לשם,
אל המים המלוחים והאינסוף הגדול הזה. גל גדול שטף אותה וסחף
אותה עוד פנימה, היא הריצה בראש רגעים מהחיים וחשבה לעצמה
שאולי זה בלתי נמנע.
"גילי!" היא שמעה את השם שלה משום מקום  היא הסתכלה מסביב
וחיפשה..
"גילי! השתגעת? זה מסוכן" זיו עמד שם על הגלשן שלו, חתיך כמו
תמיד. "מאיפה צצת?" היא שאלה.
"סתם, באתי לשטוף את הראש". היא נזכרה בתקרית שלה במקלחת
והובכה לרגע. זיו משך אותה לכיוונו. "בואי, צאי מהמים, הגזמת".
היד שלו נגעה בה, הוא העלה אותה לגלשן שלו והמגע שלו העביר בה
צמרמורת. היא יצאה אל החוף, הוא הסתכל עליה וחשב לעצמו מה עבר
לה בראש. העיניים שלו נתקעו על החוטיני שלה והוא התעשת.
היא ישבה על ידו על החוף, זיו גלגל סיגריה. "תגלגל גם לי אחת"
היא ביקשה. "אבל הפסקת, לא?" "כן, הפסקתי. יאללה, תגלגל אחת
טובה".
הם ישבו ועישנו יחד, היא הרגישה שהסיגריה קצת חונקת אותה אבל
נהנתה מכל רגע.
"אני לא רוצה לחזור.." היא מלמלה. "מה אמרת?" "אמרתי שאני
צריכה לזוז". היא קמה, השתחלה לתוך המכנסון והגופיה שלה, והלכה
לכיוון האוטו.
"היי, בלי שטויות!" זיו הספיק לצעוק לעברה.
אחרי נסיעה קצרה היא מצאה את עצמה שוב במקלחת, שוטפת מעליה את
היום והמחשבות. היא נכנסה למיטה ונשכבה ליד ההוא שישן לצדה
בלילות בשלוש השנים האחרונות. הראש שלה היה עמוס במחשבות
מבולגנות. הגיע זמנו של המרובע השתלטן. היא הדליקה אותו ונכנסה
לאתר של "איסתא" טיסות רומנטיות לפריז ורומא נראו לה כמו בזבוז
זמן משווע. "אנשים מוזרים.." היא חשבה לעצמה. הטלפון רטט.
"ערה?" זיו שאל אותה עם קריצה. "ככה אתה מתחיל עם בנות?" "לא,
רק רציתי לוודא שלא עשית עוד שטויות. יאללה, לישון." "כן,
אבא.." היא ענתה לו בציניות המתבקשת. וחזרה לדפדף באתרי
התיירות.
בבוקר חיכתה למאור הפתעה. על השולחן חיכה צלחת פנקייקס ופתק
"קוץ', הייתי חייבת קצת זמן עם עצמי, אעדכן אותך. ביי
בינתיים."
היא ישבה ברכבת והדופק שלה היה בשמיים, היא ארזה כל כך מהר שלא
הייתה בטוחה מה לקחה בכלל. בדרך היא עצרה ב "סטימצקי" וקנתה
מדריך על אפריקה. היא לא באמת ידעה מה מצפה לה וזה מה שריגש
אותה כל כך.
את הבידוק וה "צ'ק אין" היא עברה מהר מתמיד, ומצאה את עצמה
יושבת בשער הכניסה למטוס עם אנשים צעירים, רעננים, והרבה יותר
מאורגנים ממנה.
"גילי שחף?? אני לא מאמין!" היא שמעה קול מוכר והסתובבה. מולה
עמד גיא, גיא היה המדריך שלה לכושר קרבי כשהייתה נערה, היא
הייתה מאוהבת בו ובעיקר ברעיון. "גיא?.." היא בחנה אותו למשך
מספר דקות. הוא היה קצת פחות מוצק ועם קצת פחות שיער על הראש,
אבל סך הכל נראה לא רע בכלל.. היא רצתה לשאול אותו מה הוא עושה
שם, אבל השאלה הזו הייתה די מיותרת בהתחשב בנסיבות. "תכירי,
זאת הדס. הדס, זו גילי, היא הייתה חניכה שלי לפני שנים." הדס
הסתכלה עליה בעיניים ירוקות והחיוך שלה חשף גומות חן שלא
יביישו את בר רפאלי. היא התקשתה להסתיר את האכזבה, לרגע היא
כמעט הספיקה לדמיין איך היא מגשימה פנטזיות נעורים. "נעים
מאד.. " היא סיננה לעברה.
המטוס החל בהמראה והלב שלה דפק בחוזקה. היא דמיינה את מאור
בוכה ואת ההורים שלה מאשימים את עצמם.. אחרי כמה דקות המטוס
התייצב באויר וגם הדופק שלה התחיל לרדת 1ולהתייצב. היא פתחה את
הספר והתחילה לקרוא, העיניים שלה נעצמו והיא צללה לשינה
עמוקה..
היא התעוררה בבהלה, המטוס רעד ונורות אזהרה למיניהן דלקו,
המסיכות השתחררו והיא הבינה שזה הסוף.
הקברניט דיבר וניסה לשגר מילות הרגעה, הדיילות נראו לחוצות
והמייק אפ של הדיילת הבלונדינית היפה נזל על החולצה הלבנה שלה.
היא התחילה להריץ את החיים שלה אחורה וניסתה להבין מה היא
פספסה או יכלה לעשות אחרת. היא חשבה על מאור והלב שלה נקרע.
"הוא ימשיך הלאה.." היא הבטיחה לעצמה. הרעידות פסקו..
אופטימיות זהירה התפשטה בגוף המטוס. הקברניט הודיע שהמטוס עבר
את האיזור הבעייתי וכעת הטיסה בטוחה, נורות ההזהרה כבו. היא
ניסתה להסדיר את הנשימה ולפתע הוא התיישב לידה. הריח שלו היה
מוכר לה, "15 שנים עברו והוא עדיין מריח אותו דבר.. "היא חשבה
לעצמה. "את בסדר?" הוא שאל ונגע לה ביד. "אני כבר לא יודעת. לא
מתה על טיסות." "בחירת מילים משעשעת" "כן, אה? הייתי מגדירה את
עצמי בחורה משעשעת" "לא השתנית הרבה, נשארת יפה" גיא חתם את
השימה וקם. הוא חזר לשבת במקום שלו והשאיר אותה עם המחשבות.
"מה זה היה?" היא שאלה את עצמה.
הדיילות ביקשו לחגור חגורות ולהתכונן לנחיתה. המטוס נחת, היא
ירדה במדרגות המטוס והרוח החמה ליטפה אותה. בפעם הראשונה מזה
הרבה זמן, היא הרגישה חופשייה.
הם חיכו לביקורת הדרכונים וגיא חייך אליה. "איפה את ישנה?"
"האמת שעדיין לא חשבתי על זה." גיא ובעלת הגומות הופתעו  "את
באפריקה גברת, שחררי מהספונטניות ותתחילי לתכנן כמה ימים
קדימה" "אוקיי." "בואי, תבואי אתנו. נראה אם יהיה לך חדר במקום
שלנו ואם לא תשני אתנו בחדר" "מה פתאום" "גילי, זו לא שאלה, את
באה". "אוקיי, רק להלילה". הם הגיעו למקום הלינה ולשמחתה היה
חדר פנוי שחסך ממנה להידחף לחדר של גיא. היא נכנסה למיטה
ונרדמה תוך שניות.
היא ישנה המון. דפיקות בדלת העירו אותה והיא פתחה את הדלת
בזהירות. היא הייתה לבושה בבוקסר ישן של מאור וגופיה רחבה, בלי
חזיה ותחתונים. גיא עמד שם והיא הובכה קלות. "מה העניינים?"
הוא שאל בנונשלנטיות המאפיינת אותו. "בסדר. אני עוד צריכה
לחשוב מה אני עושה היום." "בואי, נלך לאכול ארוחת בוקר, נעשה
סיבוב באדיס.." "לא נעים לי מאשתך.." "אשתי?" גיא הסתכל עליה
והיה רגע של שתיקה, "אשתי?? את מתכוונת להדס?" גיא התפקע
מצחוק. היא לא הבינה מה מצחיק בסיטואציה המוזרה הזאת.  "הדס,
זו אחותי. באתי אתה כדי לשמור עליה עד שהחבר שלה יצטרף אליה
ואז אני חופשי" היא הסתכלה עליו המומה. התחשק לה לרגע למשוך
אותו פנימה ולנעול את הדלת אבל היא התאפקה וחייכה. "טוב לדעת.
אני אצטרף בשמחה".
הם ירדו במורד הרחוב ונכנסו למשהו שנראה כמו בית קפה מקומי,
הזמינו משהו מהתפריט שנראה אכיל וחיכו. היא הסתכלה עליו
והרגישה כאילו כל השנים שלא ראתה אותו נעלמו. הוא הסתכל לתוך
העיניים שלה והיא חשבה לעצמה מה עובר לו בראש.. האוכל הגיע,
לתירס היה טעם מוזר אבל השייקים היו טעימים. היא סיפרה לו על
התכנית שלה להגיע לזנזיבר כמה שיותר מהר, על המשיכה הבלתי
מוסברת שלה לים, על התקופה האחרונה בחיים שלה ועל מאור. גיא
הקשיב, הוא לא סיפר הרבה, אבל העיניים שלו אמרו המון.
היא הרגישה את היד שלו על הברך שלה וחשה איך כל החלק התחתון של
הגוף שלה מתכווץ מהתרגשות, התחושה הזו הדליקה אותה. היא אפילו
לא זכרה כבר שהיא קיימת. היא נגעה קלות ביד שלו, ברפרוף. הם
שילמו וקמו, התקדמו יחד לכיוון המלונית. גיא ליווה אותה לחדר,
הם קבעו להיפגש שוב בצהריים ונפרדו.
היא חייגה. "היי מאמי..  אני בסדר. צריכה קצת זמן. אני. . לא
בטוחה. לא יודעת, משהו עובר עליי. אני צריכה ספייס".
את שאר היום היא בילתה עם גיא והדס יחד, די מהר הם הבינו שהם
צריכים להתקדם הלאה וקנו כרטיסים לזנזיבר.
היום השני עבר בדומה לראשון, בערב החבר של הדס הגיע והצטרף
אליהם לארוחת ערב. הוא הזכיר לה את זיו. הוא היה גבוה ושזוף עם
שיער זהוב. היא בהחלט הבינה מה הוא וגברת גומות עושים יחד.
את היום השלישי הם העבירו בנסיעות, הם הגיעו לזנזיבר אחר
הצהריים. גיא שאל אותה אם תהיה מוכנה לחלוק אתו חדר, היא שאלה
את עצמה אם באמת לא ברור לו שתחלוק אתו בשמחה גם מיטה.. החדר
היה יפה, דלתות זכוכית מול הים, שתי מיטות יחיד וביניהם שולחן
כתיבה.. וערסל במרפסת.
היא ישבה על הערסל והסתכלה על השמיים ועל הים, פתאום העולם הזה
נראה לה הרבה יותר שמח. גיא הסתכל עליה מהחדר, היא סימנה לו
לבוא. "הערסל הזה יחזיק את שנינו?" "בוא נבדוק" "אתה יודע,
הייתי מאוהבת בך בתיכון" היא סיפרה לו במבוכה. "את צוחקת? ברור
שאני יודע, לא היה שום סיכוי שאעשה עם זה משהו.. היית ילדה"
"ועכשיו?" "עכשיו את ילדה גדולה" הם צחקו. היא קירבה את
השפתיים שלה לשלו וידעה שזה בלתי נמנע. היא הרגישה את השפתיים
שלו מתמזגות עם שלה ותחושת עונג שטפה אותה, לרגע היא הרגישה
שוב בת שש עשרה. היד שלו טיפסה במעלה הרגל שלה לכיוון הבטן
שלה, הוא ליטף את כולה וזה הרגיש לה כל כך טבעי ונכון. היא
החליקה את היד שלה דרך הבטן המוצקה שלו למטה, הרגישה אותו
עומד, זקוף ומוכן לה. היא נגעה בו חזק, דמיינה איך הוא חודר
אליה.
"נלך לישון?" הוא הפתיע אותה. "באמת?" "כן, בואי נשאיר קצת
למחר".
היא קמה מהערסל, מאוכזבת, ונכנסה להתקלח. המים שטפו ממנה את
הדרך אבל לא את התשוקה, היא נכנסה למיטה שלה מבולבלת.
היא עצמה עיניים והתחילה להרדם. פתאום היא הרגישה יד על הירך
שלה. "נראה לך שנלך לישון ככה?" היא הסתובבה אליו והוא רכן
אליה, נישק אותה בתשוקה וירד למטה, הוא נישק אותה בחזה, בבטן,
וירד למטה, היא התכווצה מעונג, היא ליטפה אותו ביד שלה, זקור
ומוכן אליה, היא נישקה אותו בעדינות וכיוונה אותו לתוכה. הוא
נכנס אליה והיא רעדה, התחושה הייתה מוכרת וזרה יחד. הם זזו
בהרמוניה וגמרו יחד, הוא גמר בתוכה, היא התכווצה סביבו והכל
הרגיש מדוייק.
היא התעוררה בבוקר מאור השמש והסתכלה על הים. ברגע אחד היה לה
ברור שהכל טוב מדי והטוב הזה לא יכול להמשך לנצח..
גיא ישב בחוץ ושתה קפה. באור יום הוא נראה קצת פחות מסוקס
וצעיר, אבל זה גרם לו להיראות אמיתי יותר.









loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
זאת אני כפית!

אני רק עושה את
עצמי לא ניכנסת
ובודקת אם
השאירו לי
הודעות.






ואתה לאכפת לך
תפסיק לעקוב
אחרי
אני עוד אחשוב
שנידלקו לו
ההורמונים.


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/10/21 7:28
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ראות אופק

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה