מומנטו, מומנטו...
מה עשית, מומנטו?
את הבגדים קרעת מעליך
את נשמתך פרמת ממך...
ואיפה אתה עכשיו, מומנטו?
אובד בחלל חדר סגור,
מייחל לזו אשר תשקיט את כאבך...
היא לא תבוא, מומנטו
היא לא באה לאנשים שכמותך

בלילה הנשימות קצובות עולות השמימה כמו הנשמה
החדר צר, הצלילים צורמים,
אין איש אשר ירחם על נשמתך, מומנטו
בעודך מתבוסס בדבק אשר תחת ציפורניך, מומנטו,
האם תזכור אותי?
מונח מתחת לאבן גדולה,
זועק את כאבי?
או שזו לך טרדה, מומנטו
ועולמך צר כעולם נמלה

את אשר לך זכית,
את אשר נלקח בכית
את המים שתית ואת הלחם אכלת
ולא רווית ולא שבעת.