היא קשורה אליו בגעגוע
מתנדנדת על קור עכביש
קורבן לאל האהבה
שאינו יודע שובע

היא פצועה ומיואשת מלהמתין
מסימנים ללא אור מפציע
תישאר ניצן סגור
כגולם שלעולם לא יהיה פרפר

אמרה: את גורלי אפקיד לרוח
להוביל אותי אל המחר
אם אני חשובה לו
שירדוף הפעם אחרי

הרוח יצאה זועמת לדרכה
פנתה לעבר שבילים לא מסומנים
במפת הכוכבים
יבבה  בשריקה - שם העומס דליל
כמו הבהוב במים עמוקים

עתה נותר רק לראות
את הצפוי לקרות
האם היא צדקה
או שהיא פתי חסרת תקנה
בינה והבחנה

ומה דעתך.