למה לא שתקת? מה היה כל כך דחוף לספר?
שרפת את הגשר, מתי כבר תתבגר?
תפסיק להיות כל כך אנוכי, אתה חסר משמעות!
די כבר, נמאס, עוד פעם עשית שטות!

אתה יושב עכשיו, עצוב, כותב לעצמך,
חושב על איך הרסת הכול, למרות התמיכה.
היא עזרה לך, ודאגה, ועודדה, והרימה,
ואתה הלחצת ואכזבת, למה הכנסתה פנימה?

למה בכלל התאמצת, אתה הכול תמיד הורס,
רואים את פרצופך האמתי, עייף, מאוס, כועס.
בעיותיך לא מעניינות אדם, למה לא עמדת בשלך?
לא להיות נטל על אחרים, כמו שהבטחת לעצמך?

אני מקווה שאת הלקח כבר הצלחת להפיק,
הזדמנות כזו כבר לא אתן, אחת ודי, מספיק.
תתמודד עם כשליך כמו מבוגר בלתי אחראי,
תשתוק, תדחיק, תסתיר, תכחיש, אתה אדם נוראי!