כשהיא זולגת זיעה,
אני מנגב ומרטיב
כשהיא פצצה לגבה,
אני נופל ומכאיב

כשהיא מרטיבה את הכר,
דמעות-דמעות יותר מדי
אני מנגב התקרה משאריות של בערה
כשהיא מגיעה לשאול תחתיות,
אני נשכב תחתיה לספוג את המכות

וכל יום היא אומרת
שזו כמו דמעה מלוחה שורפת בקצה העין
והיא לא מדברת,
היא רק מוחה את הדמעות והן זולגות כמים
והיא לא מהססת
להכאיב גם לי כשזה כואב
ועל הגג מנקר הירח
מזמורים לעלם אוהב

זו הייתה יכולה להיות תחרות בין שני כלבים,
כאשר אחד מהם מנצח
אבל זו סתם סימפוניה שמנגנים בתא השירותים,
על סירים בתור תופים וגירודי ביצים לנוח

כי היא מעולם לא הייתה מה שלבי מבקש
ומה שלבי מבקש - היה מתבקש
היא סתם הייתה מוטלת שם כמו חפץ דומם
אבל כשהיא בכתה -
גם השמש הזילה דמעה.