הלילה הזה, אחרי תשע שנים, מי יודע
אם נגיע לעשר? הלילה הזה, שמונה שעות

של אשליה, ואור ראשון מאיר תמונה
סדוקה, שבעתנו על הקיר, מי יודע
אם זו תמונת שקר או אמת?

שישה חדרים עומדים ריקם, ואת פנינו לא ישיבו.
חמישה ילדים, ילדים זה שמחה, שמחה לאיד, איד ואגו,
אגו מאניה, מאניה דיפרסיה.
ארבעה חדשים של שידוד מערכות, ניתוץ אשליות, שבירת האמונות,

כל האמונות היו לטפלות.
שלושה בנים ולא דיברה בהם התורה, וזו כל התורה כולה.
שתי בנות ולא יסף לבי, כי שתי עליות לו וחדריו ריקים.
כמה פעמים סובבנו את חומותינו אנו, ונפלנו
לפני מלך מלכי השקרים: עצמנו?

אחת את לי, לו באת ואמרת לי: "אני המוות", הייתי הולך עימך
בשמחה.