מולדת נעולת סנדלים
המכוסה באנשים כפי שהכורסא הישנה שבחדרי מכוסה בריפוד ירוק
הריפוד נושא עמו את כל נעוריי, ספוג דמעות וצלילי צחוק
והחדר, כל אותן משיכות הצבע שעליהן אבי עמל זמן כה רב
אותם הימים בהם בהיתי בקירות, מנסה לקרוא את מחשבותיו
אותו שולחן שסידרתי כאחוז טירוף, את זה כנראה בחיים לא אבין
אותה התקרה שבחושך טומנת בחובה מדבקות זוהרות של חצי ירח
וכוכבים
אותו ציור וואן גוך של עורבים בלהקה, תמיד תהיתי לאן הם עפים
אותה קופסת מדליות לשעבר ריקה שנשאה תקוות כבדות כמו המדפים
אותם הארונות שמאז ילדותי צופים בבגדי מתחלפים ובמידתם גדלה
אותם הדברים המתחלפים שמראים לי שכל סוף הוא התחלה
אותה המראה שעם השנים קטנה וכבר נמוכה מכדי שאראה בה את פניי
ואותו החדר האהוב שמאז הולדתי אני מבלה בו את חיי |
