למחרת לקח את מיקה לגן והמשיך לבית הספר ליום הראשון של כיתה
ח'. הוא התיישב בכסאו ליד מנשה ולא סיפר לו דבר על המפעל
הפטרוכימי ומראהו של סוף העולם.

המחנכת לאה נכנסה ואמרה:
"תלמידים, מצטרפת אלינו היום תלמידה חדשה, בואי קטיה, תציגי את
עצמך"

קטיה נעמדה ליד שולחן המורה, היה זה יום חם, והיא לבשה חולצה
ומכנסיים ארוכים מבד עבה וסיפרה:

"עכשיו ברוסיה ליהודים מותר לצאת ממדינה, אבא ואמא ביקשו גם
לצאת, אבל ק.ג.ב לא רוצה, כי אמא עובדת במפלגה. אז אמא בקשה,
וחברים במפלגה נתנו לנו פספורטים עם שמות אחרים וככה באנו"

"יפה מאוד קטיה"  אמרה לאה המורה  "עכשיו שבי ליד צחי, ואני
מבקשת מכל התלמידים לקבל יפה את קטיה לכיתה ולעזור לה במה
שאפשר"

עידן שהיה הספורטאי המצטיין והליצן של הכיתה אמר  "אולי היא
צריכה  עזרה עם בגדי קיץ"  וכמה ילדים פרצו בצחוק

המורה צרחה:
"עידן, תסתום את הפה שלך ועוף מהכיתה!!"

עוד באותו היום התברר שקטיה היא לא מסוג הילדים שנזקק לעזרה,
אולי להיפך. בשיעור ספורט המורה נמרוד עשה תחרויות ריצת 100
מטר. בכל תחרות שקטיה השתתפה בה היא השיגה את היריב שלה בקלות,
בהתחלה את הבנות ואחר כך גם את הבנים. וכך יצא שקטיה ועידן זכו
בכל הסבבים.

"יפה מאוד" אמר נמרוד "ועכשיו הגמר"

הזניק, ושניהם יצאו לדרך.

היתה זאת תחרות בין טיגריס לאיילה, והפעם האיילה ניצחה ואף
זכתה למבט הערכה מיוחד מהמורה נמרוד, המבט בו הוא מחייך מלמל
משהו לעצמו כשהוא מרוצה מהישגיו של ילד, וזה לא קורה כמעט אף
פעם.

בסוף היום קטיה שאלה אותו אם הוא יוכל לשבת לידה במקום צחי,
מוסי הביט בה בעיניים עגולות, ושכח לענות.

"אז אפשר?"  שאלה שוב
"כן"  השיב

קטיה הייתה חכמה ממנו, חדה ממנו, יודעת ממנו, משהו בה הרגיש
נוח מאוד בחברתו והוא היה יכול לראות זאת משתקף אליו דרך בועתה
שהפכה לרכה וצלולה יותר כשהיו יחד.

הוא החל להגיע אליה הביתה להכין אצלה שיעורים,  היה עוזר לה עם
העברית והיא היתה עוזרת לו עם החשבון. הוא אהב להיכנס בדלת
הבית שלה ולדמיין שהוא נמצא בארץ אחרת. ביתה היה שונה לחלוטין
מביתו שלו. הריהוט היה כבד ועתיק, בסלון היה קיר מלא ספרים
עתיקים עד לתקרה, ושטיח אדום ונקי יצא מתחת לארון ועטף את כל
פינות הבית ואפילו טיפס קצת על הקירות. הרדיו תמיד שידר בשפה
הרוסית שהוא לא הבין אבל נשמעה לו יפה. רק האוכל היה מוזר,
ולפעמים היה משליך אותו מהחלון בלי שאף אחד יראה.