אני כבר יודע
למה יש בכל מעלית
מראה לכל אורך הדופן.

ככה מאוחר, אחרי חצות,
כשאני סוחב את המזוודה הזאת,
אפשר בטעות לבהות
במראה יוצא הדופן

שלית לא מגולח
לבוש ברישול,
עייף עד מוות.

אך המוות אינו יורד במעלית.
הוא לא נכנס לאוטו ומסתובב בלי מטרה.

הוא לא מחפש בגוגל "מלון בפתח תקווה".
הוא לא מוצא חדר פנוי.
הוא לא מחייך לפקיד הקבלה באמצע הלילה.

זה רק אני.
במעלית השנייה לאותו לילה,
מתעלה מעל הציפיות הרדודות שלך.
קורס לתוך ציפיות לבנות הרבה יותר רכות.

זה רק אני
זה רק אני

זה רק אני.