דבר אל הצמח אולי הוא שומע
אולי הוא יודע, אולי הוא שמח,
אולי הוא עצוב. בודד מהצוף
שבפרח עזוב, מחכה לדבורה
שתרביע זמנה, תחכך במחוש
תאבק את שאריות רגליו שורשיו שהכו במקום
בו הצמח בלום.
והצמח יקרא? את שירי מגירה,
שיירות של כנימות שקורעות את בגדיו
ולצמח יכאב? כאבו כאבך?
יכאב מגופך יאזין לקולך.
אז דבר אל הבור, את הצמח עקור
שצמח מתוכך והיום נפערה
התהום שהייתה ביני ובינך
ששתלת שם שתיל למלא, להכיל
את היום שעבר, כבר נגמר לא נפער
כי יש מה לתקן את העץ הזקן.
אז דבר אל הסתיו שינשיר את עליו
שיפרוק מנעליו, שיסיר הדרו
ואז ייפול על אדמה יבשה ברוחות שלכת
כענף שאמר את דברו ופרש.