כרוב דג משוטט בלילות וגם בימים
במים הסוערים של המדמנה הישראלית
ניזון מצמחי ים, חושף את קשקשיו
משתזף על החוף שם השמש לא שוקעת

ועל גדות הנחל רעש ומהומה
דגי החרב החשמליים יצאו למלחמה
הם דוקרים ללא כאב את פוסידון המפקד
בעיניהם נקמה קרה ובפיהם מלתעות חדות

שם על גדות הנחל בארץ לא זרועה
יושבת בת הים ומקוננת לעננה
הספן אהובה לא שב מהמלחמה
שרשרת כסף לצווארה ובו שן של כריש אימה

השמש עולה ויורדת במרחבים אין קץ
גם ארמון המלוכה נסדק בפינתו האפלה
השומרים חובשי קסדות
המלך עם כתר על הראש
המלכה עוסקת בסאדו
והנסיכה כלואה במגדל השן

במידבר החול אשר לא נגמר
ובו החול לבן
צועד זקוף ומסור האביר הלבן
סוסו לבן, שריונו לבן,
חרבו לבנה והוא עצמו כושי
אבל הוא לא ייתן לזה לעמוד בדרכו הנוראה
את הנסיכה יציל מאימה הרשעה
את ראש המלך יתיז לבור,
ייפול כתרו מעל ראשו
ועל ארגזי החול,
יפרחו פרחי אור מוזהבים באור נגוהות

כך הוא הלך והתעצם בתפר שבין החושך לאור
הזמן הכה בו בחזיונות עבר-עתיד,
אך ההווה זה כל מה שיש לו
העננה המטירה גשם - סוחטת מים לתוך גרונו
קשתות נמתחות בשמים עליהן מחליקים מלאכים קצוצי כנף

אם בסערה של חול ואם בחרב המתהפכת
על שעריי גיהינום עליהם שומרים שדים חגורי חרב
וחומה של אש חוצצת בין הידיעה
על כלב שנרדם במלונה ומת שם בלי כאב או טינה

כרוב דג משוטט בלילות וגם בימים
במים הסוערים של המדמנה הישראלית.