אחותי כותבת לי. היא בת 9
מטלה למנחה בכתיבה יוצרת-להכנס לעור של מישהו מבני משפחתי.
ניסיתי לחשוב מה היא הרגישה-כשהייתי כ'כ עסוקה עם בעיותי,
הצבא, ואיך הרגישה אז אחותי הקטנה. היה מכאיב להזכר...אירוע
אמיתי

שלום הילה מה שלומך. אמא אמרה לי לכתוב לך.
את יודעת שהרגו לי את קפי, הכלב שלי שאהבתי כל כך?
הלכתי עם שלמה ואפרים לרפת, הלכנו למחסן איפה שהכלב היה וגם
עזה, הכלבה. תמיד הם יללו כשבאנו כי הם הרגישו שאנחנו באים.
והפעם לא. אז נכנסתי והם לא היו. אז חיפשנו אותם כי מאד אהבנו
לשחק איתם והם השתוללו ולקקו אותנו וקפצו עלינו כל פעם שבאנו,
ואנחנו גנבנו מהכיתה אוכל תמיד-מה שנשאר מהילדים וגם קצת שלנו
ושמנו בבגדים והבאנו להם. עוף ואורז וקצת עצמות והם נורא שמחו.
וגם לקחנו אותם לטייל. והם ברחו והמבוגרים התאצבנו וכעסו
אבל הפעם הם לא היו וגם לא באף מקום.
ואז חיפשנו אותם בכל המשק וגם בהר והלכנו עד הדיר ומסביב ובסוף
ראינו שהם היו על יד הזבל והם היו מתים. אז נורא בכיתי. ורצתי
משם  הביתה ואמא לא היתה
אחר כך אמא באה  וליטפה אותי וחבקה אותי אבל עוד הייתי אצובה.
אמא אמרה שברפת הם הפריאו נורא לחברים שעובדים שם איך שהם יללו
שם כל הזמן ובסוף לא יכלו יותר לסבול והם הרגו אותם. אבל הם לא
יודעים שילדים אוהבים מאד כלבים ובוכים כשהם מתים?
כי הם גם עוד היו איתנו במושב שהיינו לפני שבאנו למשק.
ואני נורא אהבתי אותם. כי אני מאד אוהבת כלבים. הם החברים הכי
טובים שלי. וזה לא בסדר שעושים דברים כאלה לכלבים שלי.
הייתי נורא עצובה. ואמא ניסתה לנחם אותי. ואת לא היית. את אף
פעם לא נמצאת.
ואיפה את תמיד. את כמעט אף פעם לא באה כבר לבית. וגם כשאת באה
את כמעט  לא משחקת אתי.
יגאל כן. הוא לוקח אותי לטיולים ומשחק אתי במגרש בכדור ומשחק
אתי בבית ובגולות ולוקח אותי על הקורקינט ובכל מיני משחקים.
אבל את בכלל לא, כמעט אף פעם...
אבל אני אוהבת אותך בכל זאת. ואת כל כך תמיד עסוקה או עצובה
ובכלל לא שמה לב אלי.
אפילו שאת בצבא. כשאת באה לבקר עני כל כך שמחה אבל את בכלל
כמעט לא מסתכלת עלי. את תמיד מתעסקת במשהו אחר.
וגם כשאני עצובה.
  אמא תמיד כל כך עצבנית ואבא עייף ואין לי עם מי לשחק.
ועכשיו גם לא הכלבים שלי. אני מאד אצובה
מתי כבר תבואי ומתי כבר תשחקי אתי? אני תמיד מחקה לך ואת לא
משחקת אתי בכלל.
עתליה אחותך