[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אדיר קאניוק
/
הפאב השכונתי

"היי! עוד פעם אחת אתה צועק , אתה עף מכאן, שמעת אותי? חתיכת
שיכור מסריח..." צועק הברמן לעברו של אחד השיכורים שצעק על רעו
על כך שהתבלבל בליקר שלא היה שלו. אין זה היה מחזה נדיר בבר,
שהברמן צווח על אדם שיכור, כיוון שבבר, כל העניין הוא
האינטראקציה עם כולם, בין אם בשכרות, ובין אם בפיכחות. שיכורים
ככורח היו שכיחים בבר השכונתי, כיוון שאין עוד מקום שבו היה
ניתן לשכוח מהצרות הישנות, ולברוא חדשות עם כל שלוק אלכוהול
נוסף. המשקה השכיח ביותר בבר היה הקוקטייל שהברמן יצר, שעשוי
מליקר משובח, משקה דובדבנים חלש ביותר, שנתן את הצבע הוורוד
דהוי ווודקה ישנה שהגיעה ממקומות אחרים בעולם. את כל זה הברמן
המחונן ערבב עם שברי קרח בכלי סגור מנירוסטה, הטעם המתוק
פיקנטי של הליקר שזכה לשם "אורורה", היה הדבר שהלהיט את תושבי
הבר וגרם לכך שרכשו ממנו כמעט כל דקה.
יום אחד, בשעת ערב מוקדמת, פעמון.
לבר השכונתי נכנס גבר. הוא לא היה סתם גבר, אלא גבר שאיבד את
בתולי הבר. מעולם לא נראה כאן, מעולם לא ראו אותו כאן. הוא היה
גבר עם גובה ממוצע, חוסן גברי שכיח, חליפה שחורה וכובע שחסם
לתושבים את מרבית פרצופו. ממה שכן יכלו לראות, הם ראו פנים
לבנות כקיר, שפתיים ורודות וחיוורות ואף שקשה לפספס. הגבר פסע
לדלפק כשמאחוריו שובל זוגות עיניים של שיכורי הבר שעוקבות
אחריו. הגבר לדלפק, התיישב, הניח ידו הפתוחה, הרגיש כתם רטוב,
לקח מפית לניגוב ידו, סובב את פניו לעבר הברמן ואמר "ערב טוב,
תן לי כוס מהמשקה הכי טוב שלך".
הגבר המסתורי ישב כשגופו מופנה לפנים הבר, אך פניו הסתובבו
לסריקת התושבים השיכורים של הבר. "היי חדש, יש לך שם?" אחד
השיכורים זורק לעבר הזר. הזר עונה לו בחיוך ולא יוצר קשר עין:
"השם שלי? קוראים לי יוד". השיכור ששאל ראשון מחזיר לו בלגלוג
"יוד? איזה שם מטומטם!". "הנה לך, היי, סמוך עליי ואל תקשיב
לאידיוטים האלה, אה? עכשיו, מה זה יוד? למה דווקא יוד?". הברמן
הגיש לו את המשקה שרצה והתקיל אותו בשאלה משום מקום. "האמת
היא, שבחיים לא שאלתי את ההורים שלי. אין סיבה אמיתית לדעתי.
לך, יש שם?" יוד נתן תשובה מספקת ושאל בנימוס לשמו של הברמן.
"אהה. לי קוראים אוריון. אתה מבין, ההורים שלי אהבו
אסטרונומיה, ויש את חגורת אוריון, אז הם החליטו לקרוא לבכור
שלהם על קבוצת כוכבים גנרית. לך תבין." יוד הראה פרצוף מתרשם
ואמר "וואו, זה שם נורא יפה, לא כל כך מתאים לך, הייתי נותן לך
איזה שם אסרטיבי, שם חזק, לא? לא היית מעדיף?" אוריון הרים את
ראשו לתקרת הבר, חשב כמה שניות, ואמר "האמת, תמיד רציתי באמת
איזה שם חזק ככה. אתה אינטואיטיבי אה?", יוד לקח שלוק מהכוס
שלו, חייך, וענה לאוריון "יכול להיות." "עכשיו, מה הבאת לי
לשתות? זה מעולה!" יוד גילה משקה חדש והסתקרן לדעת את מקורו.
"ובכן, אני רוקח אותו לבדי מכמה מותגים שונים, יום אחד אני סתם
ישבתי וחשבתי לעצמי איך אני מביא אנשים לבר, ואז, כמו ברק
מהשמיים, זה הכה בי, לעשות משקה משלי! אז שילבתי כמה דברים
שנראו נכונים דאז, והשאר איך אומרים, היסטוריה." אוריון היה
מרוצה מעצמו והטיח את המגבת יד שלו על הכתף. "וואו! אתה לא
צריך להיות ברמן, אתה צריך להיות זה שמייצר את המשקאות, אני
אומר לך, זה יהיה להיט!".
יוד עשה תנועות של תפילה, ממש מול אוריון, ולבסוף אמר אמן, מה
שגרם גם לאוריון להגיד אמן, לקרוץ ליוד, לחייך ולהסיט את מבטו
לעבר לקוחות חדשים.
עוד ועוד חברים נכנסו ויצאו לבר וממנו.
יוד, למרות זאת, המשיך לשבת עם הגב לבר ועם הפנים לתושביו,
שותה את הכוס השנייה שלו, הוא ואוריון מחליפים חוויות, מאיפה
הם, במה הם עובדים. "אני מתווך." אומר לו יוד, ומשתדל לא
להרחיב יותר מידי. "אני ברמן." אוריון מוסר ליוד ושניהם
צוחקים. לאורך שהותו בבר, צעירות פתחו עמו בשיחות חולין עם
רמזי פלירטוט פה ושם, ללא הצלחה לשיכורות, מאחר ויוד רק ביקר.

הזר ראה עוד כל מיני דברים שהדהימו אותו; ארבעה גברים ניסו
להתחיל עם מישהי שצעירה מהם בהרבה, ואוריון, הברמן התותח הפריד
ביניהם ונתן משקה לבחירתה של הגברת על חשבונו, "בפעם הבאה שדבר
כזה קורה לך, אם מישהו גורם לך להרגיש לא בנוח, את יוצרת איתי
קשר עין באופן מיידי, בסדר." אוריון וידא איתה את מנגנון
הבטיחות שלהם.


יוד ראה ושמע גם קריוקי מלא בזיופים שהקשו על אוזניו, אך זה
היה שווה את זה כי אז הוא היה מפספס את הנפילה הכושלת של הזמר
שהיה בצד המזרחי של הבמה. יוד ראה עוד המון דברים שונים, אך
הדבר המדהים ביותר שראה היה אירוע של גזענות, הוא זיהה
שהסלקטור בכניסה לא מרשה לאחד האנשים להיכנס, אז הוא מיד שאל
את אוריון "היי, למה הם מגרשים את הגבר היפה הזה? יש לו זכות
להיכנס בדיוק כמו לכולם, אני אקום ו-" אוריון קטע אותו, תפס את
הזרוע שלו, זו שלא תפסה במשקה, ואמר "יוד, עזוב את זה, זה מה
שהמאבטח הגדול בכניסה החליט, וזה מה שיהיה." יוד מחזיר לו
ואומר "ואיזה זכות יש לו לא לתת-" אוריון קטע אותו שנית ואמר
"יוד, תשחרר מזה, זה לא עניינך." יוד מסתובב בחזרה לאוריון,
מתנשף, ואומר "אוקיי, אני רק לא מבין למה אני יכול ולמה הוא
לא, זה חוסר הגיון." אוריון מחייך ואומר "אתה מתכוון
לגזענות?", "מה שזה לא יהיה, למה דווקא אני נכנס והוא לא? זה
ממש מטומטם אתה לא חושב?" יוד מנסה להגיע להבנה עם הנושא ופחות
מצליח לו. "אתה צודק, אבל לא אני ממציא את החוקים". אוריון
לוקח כוס ותוחב את המטלית הצהובה שבידו, עושה תנועה סיבובית,
ושם את שפת הכוס על הדלפק.
השעה הפכה קטנה ופעמון הכניסה והיציאה מצלצל אינספור בעוד יוד
יושב ומתבונן על מעללי תושבי הבר. הוא רואה מזימות שנעשות, הוא
רואה מסיבות וריקודים, קריוקי וכל מיני התנהגויות מוזרות של
אנשים מתודלקים.
במהלך אחד ממשחקי החצים שעל יד דלת השירותים, כשאוריון שם לב
לשחקנים החדשים, שהיו במקרה השיכורים ביותר, הוא אמר להם
ברצינות יתרה "היי! אם אני רואה שאתם פוצעים מישהו או פוגעים
ברכוש הבר, אני נשבע לכם, אני אדאג שכל הברים באזור לא יכניסו
אתכם, הבנתם?" ולאחר שהנהנו כאחד, התחילו במשחק; חץ ועוד חץ על
הלוח, צעקה ועוד צעקה. בערך חצי שעה לתוך המשחק, הם התחילו
לעשות וריאציות למשחק, כדי שיהיה מעניין יותר, הם עלו על משחק
אחד שהם צריכים להסתובב כמה שניות, ואז לזרוק. הראשונים הצליחו
עד שהאחרון הגיע. האחרון הסתובב כמו סביבון, אך במקום לזרוק את
החץ לעבר הלוח, הוא זרק אותו לעבר השידה הגבוהה מאחורי הבר,
דבר שגרם לבקבוק להתנדנד, עד לכדי נפילה. כשנפל, הוא נפל לעבר
ראשו של אוריון. יוד צעק לעברו "אוריון זוז ימינה!", אוריון
מבלי לחשוב, רדף לכיוון הימני שלו, וכיסה את פניו עם הידיים
והבקבוק שהיה צבוע בירוק, צבע את הרצפה ברסיסים ירוקים. לאחר
מספר השניות שאוריון בזבז בהתאקלמות למצב, נתן את ברכת התודה
ליוד, נגע בשכמו, וצעק לעבר נבחרת החצים "חבורת מטומטמים
עילגים! אומרים לכם דבר אחד ואתם עושים את ההפך הגמור! עכשיו,
אתם יוצאים מפה, הולכים לאיזה פארק, או לבית שלכם, יודעים מה?
איפה הנהג התורן שלכם?" כולם מצביעים עליו, והוא ישר עמד דום
מפחד, עד שהיה מאונך לקרקע. "אתה עכשיו לוקח כל אחד מהם לבית
ביחד עם פתק שאומר שאין לכם כניסה לכאן, ושאם תיכנסו עוד פעם
אחת, אני אקרא למשטרה. הבנת?" ולאחר שהשומר הנהן, הם יצאו
בבושת פנים, וכשהאחרון הגיע לשפת הדלת, צעק לעבר אוריון "לך
תמות!" וכשאוריון פסע לעבר לדלת, האחרון סגר את הדלת ושמעו
אותו צועק "סע! סע כבר!". אוריון חזר לדלפק, כשכל העיניים
עליו, חוץ משל יוד, שבדיוק לגם מהמשקה הנוכחית שלו, הוא נכנס
למקומו כמוזג הראשי, שם את הידיים שלו על הדלפק בצורת וי
הפוכה, מחייך ואומר ליוד "תגיד, איך בדיוק ידעת שזה עומד ליפול
עליי? רפלקסים מטורפים יש לך". יוד מסמיק, מחייך בחצי חיוך,
ואומר "אני מניח שהאינטואיציה שלי פעלה לטובתך. אה?" שותה
מהכוס השלישית שלו וקורץ לאוריון.
השעה רק גברה וגברה. והירח נעלם אט אט מהשמיים. "ובכן, אני
אלך. אוריון, יקירי, תודה לך על אירוח מצוין, בהחלט אמליץ
לחבריי-" דבריו של יוד נקטעו על ידי איזה שיכור כבד שניגש
למרחב שלידו וצעק "מ-מלאך! אתה מלאך! אתה מלאך!" והמשיך עד
שאוריון יצא מהדלפק, לקח את ידיו של השיכור וצועק עליו שיירגע.
"אבל הוא מלאך..." יוד שומע בגמגום. אוריון חזר ליוד ואמר "אל
תדאג לגביו, הוא סתם איזה משוגע. מה אמרת..?", "אה כן." נזכר
יוד. "אני אמליץ לחברים שלי על הבר הזה. תודה לך שוב על
האירוח." יוד מסיים וניגש ללחוץ את ידו של אוריון, עם ליווי של
כמה טפיחות ידידותיות על השכם. "תודה רבה יוד, תבוא ביום אחר?"
אוריון שואל בתור מחווה ליוד שבדיוק מתחת למפתן הדלת. "אולי.
עוד נראה." יוד סוגר מאחוריו את הדלת ומצלצל בפעמון. כשאוריון
מגמגם לעצמו, "בחור נחמד..." ו"חבל שהוא לא היה יכול להישאר
עוד קצת..." הוא מצא בכיסו פתק. פתק חדש, שלא היה שם קודם.
אוריון פותח את המכתב ועיניו משתאות:


"אוריון היקר,
תודה רבה לך על האירוח, אני אזכור את המקום הזה לעוד הרבה
זמן, ואדאג שעוד המון אנשים יכירו אותך, את המקום ואת המשקה
שלך.
בנוגע אליי... טוב. הבחור ההוא שצעק עליי כשעזבתי, לא בדיוק
טעה... אתה מבין, אני באמת מלאך. ירדתי לכדור הארץ כי זה חלק
מביקורים שאנחנו המלאכים עושים פעם בתקופה, לראות שההמצאה שלנו
שורדת.
נהנתי מאוד לראות שהאנושות עדיין משגשגת.
שלך, יוד, עוד אור שקט שמחכה להוראה מהבוס."
אוריון צחק לעצמו, חשב "איזה שטויות...". מה שלא הבין עם כמות
האנשים שנכנסה בדיוק לבר, זה כמה חייו עומדים להשתנות לטובה.
ומאז, הבר של אוריון הצליח ברמות, אוריון מיסחר את המשקה שלו
ועכשיו הוא מנהל את רשת ה"אורורה" למשקאות חריפים, אך לא שכח
את הבר שלו ועדיין מבקר שם באותה תחפושת שיוד ביקר שם לראשונה







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בטחון עצמי
הידיעה שגם אם
לא עומד לך
כרגע, מתישהו
אחר כך - הוא
יעמוד.



(הלקסיקון)


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/12/20 9:42
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אדיר קאניוק

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה