האישה שלי העבירה פוליש על הרקות שלי,
אמרה אני קודח כמו תופת יום הדין

הקליעים באקדח מספרים אחרת,
שאני יכול להפוך אנשים לשיר

התעוררתי רעב כי לא אכלתי יומיים,
מצאתי גלד דם ביערות הצייד סביב

ארנבת נלכדה ברשת,
השמיים המטירו עליה גשם כל הלילה כולו

האישה הצעירה מכרה קוסמטיקה לילדות הכפר,
כל הצעצועים שלי שבורים לפי קנה המידה שלה

התעוררתי במיטה כמו מתוך מים,
ראיתי את השתקפותי מתגבשת בין החדרים,
כמו יתושים מקובצים לדמות אדם

יכולתי לחוש את טעם הדם,
זכר לילות שינה טרופים,
שהיו מהתלים בי כמו חזירים שמנים,
חזירי בר טורפים

השעון התנגן לאחור
ואני כבר לא יכולתי לנשום מרוב אבק העיר
המגדלים הגבוהים, עשן האגזוזים,
הילד שמביט בי מהתמונה והוא כבר לא אני

נחפזתי חרש קל להחזיר את הספר לספרייה
הספרייה הייתה סגורה,
אז הנחתי את הספר בפתחה
הרגשתי שלא אחזור,
לא הייתי צריך להחליף לספר אחר
זה כמו סגירת מעגל, חשבתי
אני מושלך למעגל אש אחר,
אני מושלך לגוב האריות

אבל בגוב האריות, בסופו,
שקט ודממה.

מאז אותו לילה בו היה כבול בקורים -
לא יכולתי לישון
כל הלילה כולו הוא נאבק להשתחרר מהקורים
לא יכולתי לעזור לו
ה-עכבישה הגדולה עם העוקץ רצתה לנקב אותו
ולמצוץ את דמו
ועם השחר היא תצא מהחור המטונף שלה
ותבדוק איזה טרף עלה בקוריה
היא תמצא אותו
איש עייף, זקן מאוד
שעשה ועושה כל-כך הרבה,
אבל רק מעטים מעריכים אותו מספיק
היא תקיש בלסתותיה הקטנות בתאווה
ותשלוף את העוקץ
לרוקן את דמו ולאכול את בשרו של האיש העמל

כל הלילה ההוא ראיתי אותו נאבק בקורים
מאז לא יכולתי לישון
בחלומות שלי אני רואה אותו צורח, מתווכח
בא בדין ודברים עם אנשים דמיוניים מחייו
כל איש ואיש מסמל כוח שטמון בו
גם חיובי, גם שלילי
והם מתאגדים סביבו כעננת יתושים
נאבקים זה בזה ומושכים לכיוונים שונים,
במקום להיות מחוברים
במצב כזה הוא לא מוצא כוח להשתחרר,
הוא משתולל, הוא מהסה,
הוא בא בדין ודברים עם הקולות השונים

בלילה, כל לילה, פרושים הקורים מקצה לקצה,
בחלומותיי הטרופים
אני נודד במחשכים אסורים של חום וקור,
של יבש ורטוב, של טוב ורע, של אור וחושך,
של אסור ומותר, של מכוער ויפה, של טיפש וחכם
בכולם מתנקזים אימת מוות משוועת לחיים
בכולם מפציעה בלסתות נוקשות אותה עכבישה,
בשרה רווי ספוג דם,
עד שהוא מטפטף ממנה כמו זיעה.