זר בן בלי בית / קו העולם |
היכן שהיו עינינו הולכות
אל מעבר למדרך הרגל המהססת.
כפות ידינו מהוסות, אחת
בתוך השנייה
תוך שניה,
הדופק היה עולה
ממריא מעבר לשמש הגוססת
נושא את אהבתנו החדשה
ואולי טוב לה שם,
מעבר לאופק האירועים?
כי אלינו היא מעולם לא שבה.
וכל ניסיון לגעת בה
יעצור את הזמן עצמו.
זכרי את קצה החיים המשותפים,
היכן שהבטנו יחד אל תוך הלבד
אל מעבר להישגה של היד המיוזעת.
זכרי אותי
לבד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|