עומד והגוף כמו קרוע והלב פועם בשקט
בקושי נע- עייפות מתגברת
הבדידות כמו פוצעת
פצע עמוק ופתוח
נושם לגופי החצוי
שידע זכרונות מלחמה
הצילו אותי ! מזכרון אלים, מדם ממכה...
יש לי פצע, הדם שותת...
מי ימלא חלל כזה.
מכה אנושה וכה כואבת
מי ירצה להתקרב?
מלחמות נסתרות ,כאב לא ניסבל
לא הביאו שום דבר
אין שום צל"ש לסובל - ולא עיטורים של גבורה
הצילו אותי מזכרונות המלחמה
אנני חלש וכל כך מפחד
עד כמה אוכל להמשיך כך - לבד
אם תדעו, אם ידעתם
טיפה מסערת רגשותיי
וכמה אחוז צער גופי
לא הייתם עומדים במקום לרגע אחד
אם תדעו אם ידעתם
כמה כאב אגור בתוכי
ומה גדולה האימה,
החסימה ,השתיקה, וההסתרה-
כמה לא מבינים אותי
אם הייתם יודעים אם הבנתם
את התסכול בלכעוס בלכאוב עד הסוף ולא להוציא אף טיפה
אם הייתם יודעים את הפחד
שלא לפגוע , שלא להביט בזדון,
אם הייתם יודעים את החרדה ,בלראות דברים לא טובים
אז, אם הייתם יודעים כל זאת
אז הייתם שומעים את הצעקה בשתיקה
אם הייתם רואים את הדמיונות והפחדים- בלנצח מפלצות עם שני
ראשים ובאותו הזמן לא לפגוע בהן
הייתם מבינים מה עברתי
כן עברו השנים, כלום לא תמים
הבדידות מסוכנת אני כבר אלים
המבט מתנשא מבודד ועצמי
כבר לא מחפש עוד עין אחות
המבט מתייפה, מחקה, מיתמם,
שום דבר כבר לא אמיתי,
החיוך מעושה זה ברור
המבע מכוסה ונסתר
העיניים זזות ועושת הצגות- הכל כאן זמני
ואין ביטחון, גם לנשום צריך בשתיקה,
מחפש אישונים לא פנים
חי כמו עיוור מתאווה לטיפת אהבה ושמחה בעיניים כהות. |
