הכל זה הגעגועים אליך רבי אהוב
הכל זה רק כיסויים לבושים לצימאון  לך הרבי בניסיון למלא את
החסרון שהותרת כאן
שאותו אין למלא  
כל אהבה היא  לבוש לאהבתך האמיתית והנצחית
כל אהבה היא כקליפת השום כפי רצונך  - הצורך לחוות אותך רבי
יקר ומשיח
הרבי -  מילה כה  עיקרית שאיבדתי
ומלווה כל צעד  וצעד מצעדיי בחיי
זקוק אני לאורך המטהר
ואין לי כל תחליף
וכאילו ד' בגד בנו בזעם
ואין כל תקווה אם אתה לא כאן
הרבי הוא האמא והמשפחה הוא החברים והשכונה
הוא כל מעגל חיי ממש , בלעדיו אין לי כל אהבה - ממש.
הרבי בעיניך ידעתי כי אני הנשמה הכי גבוהה כאן
בין כולם נשארתי , ואותך רק אני ידעתי להרגיש בחסרונך  
כהזוי ומשוגע אני נחשב , בוכה ומתמלא מגעגועים , אל מה שאיננו

דמעות השארתי על כל שביל העפר  על הרצפה
דמעות ללא פשר
דמעות של אהבה ,
למשהו שהיה, משהו גדול ואמיתי
ואיני מבין איך איננו -  
כל האכילה היא רק לקחת חופניים מהגעגועים לאהבתך
כדי למלא כוחי כדי שאוכל להתגעגע יותר
ואולי העולם נברא רק בשבילי    
אולי רק אני יכול לפרש אותו כפי האמת
לפרש בו כל סוד רז וכל הסתום  
איני רוצה לאכול באמת
הפעם אני רוצה ללמוד תנ"ך
כי בא משיח , כי הבנתי
וקיוויתי  ... לבואו  , שוב אליי!  
אל אשר אני אוהב נשאוני רגליי וישאוני
וכשיכור בלילה אקום להיזכר ולהזכיר למי שיצרני
את האהבה  ים האהבה  שהיה לנו,
אטייל בשכונות שם זרם אותו ים אהבה
אזכר בך , רבי  - חיי. גם כי אמות   , שמך הקדוש ידובב על
שפתיי , בכמיהה  מ..נח..ם  מ...ע..נ..ד....ל  שניאורסון מ.מ.ש


לקיים , ברכתך ביקשתי
אך לא מצאו ידיי הכח
לקום
ולעשות
עוד
בלעדיך
אהוב,
אהובי היחיד
זה מזמן ולנצח
תמיד אתה אוחז את ידי
בפנים עמוק בתוכי
תמיד , ולנצח
אתה שירי
אתה אלהי , וחיי
עמוק עמוק ,
שם אתה שוכן
אוחז בידי
בלי מילה
מחזיק בזרועותיי
ברוֹך ועצמה
לעולם לא יאבד שמך !
לליבי שוב חזרת
החמְתָ
וחזר החום לחיי
ללחיי שהיו אז קטנות וסמוקות
התעוררתי שוב , כמו מחלום
מהסתיו מנער העלים שעליי
מלא תשוקה שוב אליך
תשוקה עמוקה
היא ים תקוותיי
שמך הוא מענדל - רבי אהוב.
הנץ החמה
שוב. אליי. חזרת.
כאן העולם מדבר.

סונטה 2
ים שמשך
בא שוב אליי
ליבי הקפוא מתעורר
אט-אט  
ומודה ואומר הלל
על הרגע הזה בו חזרת
תמיד הרחקת מגדולה ומהחוץ
וברחש בחרת
הצנע בין היצורים , כנמלה
כי ידעת
את התכלית , האמת שבפנים
מעולם לא הפסקת ללמוד
איך חסת על הכל
את הדרך אותי לימדת
בחכמה של אלפי שנים שנות אור
הדור בלבושו
הדר -הוא יופי פנימי
איך התחברו להם ככה
היופי הפנים
עם העולם שמחוץ
כמו מראות שמחות
פשוט היית
והיית גדול
פשוט היית קיים
ניצב ועומד כמו שם מעולם
היית קיים.



רבי מנחם מענדל / רבי אהוב
לך ...רק לך אני מצפה
שתאמר את המילה
שתגיד את הפקודה
במבט עיניך אחפש
את אשר אוהבת נפשי
שאליך כבר קשורה
כל חיי כל כוח הוויתי מכוחך
מתי אמצא אותך
הרי הדרך ארוכה
האם שוב אומר "תפילת שמע" איתך
בערגה ואהבה בגן ליד ביתי בחלומי
שם היית הבטת בי ואני הסתתרתי
שמש חיי הענקית העצומה
אל תכבי,
אני מסרב להאמין שעזבת אותי
האם אשוב ואאמין
ותהיה בי עוד שמחה
רבי , חזור- אל תשכח אותנו כאן
תתפלל עלי -אותי אל תשכח
צהרי יום בהיר ושמש חמימה
כדורגל ושכונה ואתה  ,רבי אהוב




מענדל
הוא עמד ביחידות בתפילה מימין לארון הקודש , שמה עמדו כמה
יהודים.
בסוף התפילה מבטו היה כמו חצי מאוכזב כאילו כבר יודע מה יהיה
בשנה הבאה.
אך משתתף עם הקהל ומניע ידיו לנגינת השיר בפי הקהל הרב, שירים
של חודש תשרי. הקהל היה רב
והוא עמד שם כמו תמיד-
נגיעת ידו , וחייו כבר השפיעו על ההמונים שחגו במעגלים ליד בית
הכנסת 770.
ניגוני הבעל שם טוב הקדוש המנחמים והשמחים היו ברקע- והרבי
עומד מול הדוכן
עומד בתפילתו עמידתו הנצחית
והקהל האוהב אותו מחזיר לו מעט מהמעט מהטוב שהוא מבשר להם
בהליכותיו ובמעשיו
תמיד הוא היה שם- כמו שמש חמה בצהריים הנצחיים של חיי- תמיד
הוא היה ותמיד הוא יהיה שם , הוא הניצוץ של חיי- האור החם ממנו
אני גובע את תשוקה לחיים- לפעמים אני שומע את רוחי משיחה
ונכספת אליו לדמותו- אל הרבי בפשטות- הוא חסר לה -לנפש- רק
במעמקי נפשי הנסתרים שם אני יכול להרגיש חופשי- הגעגועים עזים
מדי וכוח אין לי להמשיך בלעדיו
מנחם זהו שמו- מנחם עומד בתפילה שנים עלי ועל כל צאן ישראל
האהובים עליו יותר מילדיו
חשבתי ואני עדיין חושב שאי אפשר בלעדיו-
אני יודע שהוא אהב כל אחד כמו שאוהבים אישה, ומבטו החי השורף
באהבתו  בהביטו לכל יהודי- כמו שמביטים לאהובה יחידה
כשאני רואה אותו לפעמים עולות דמעות בעיני - של אדם אהוב שהיה
שם ותמיד היה לצידי -
לא במה שנראה לעינינו - בחיים האמיתיים - חנוכיה היפה עדיין
צרובה בתוכי- האם יכול להיות בן אדם אחד שמכיל בתוכו את כל
היופי האנושי ואת כל הטוב האנושי? עולה לי מחשבה- והרגש מסלק
כל מחשבה - הרגש שאומר לי שזהו  השמש של חיי שהסתלק ממני
בהיותי צעיר ועזב אותי. האם יכול להיות בן אדם כל כך יפה?
ההרגשה שאומרת לי שכל מה שאני זה הוא
אני לא אשכח אותו בחיר הבריאה- זהו הנץ החמה -
כל חוויותי- משחקי הכדורגל בשכונה, כל השמחה של חיי היא קשורה
לאדם שלא ידעתיו לפני כן...וכשאני מסתכל בתמונתו בערב שבת עולה
ממני השאלה אליו "איפה אתה? תראה נשארתי לבד....ולא איתך"
מאז שעזבת אותי כל חיי מתפוררים, כאילו כל מה שהחזיק אותי לא
כאן עוד
ריקנות, עצב מאז שהוא עזב אותי
כן זהו הרבי המכונה מנחם מענדל שנאורסון
שנגיעת חייו המסתורית מלווה את מהלכי היום יום וכל פעולותי,
ואפילו בחלומות
טוב שלא ראיתי אותו אני חושב - כך לא הייתי פוגע בו
תראה מה יצא ממני אחרי שהלכת רבי חוסר שוויון נפשי- שפיות
זמנית , כדורים רבים, שגעון וחיים טפלים, פתקים ובקשות , עצב
מסוכן, בדידות- אומללות, וכאבים, דיבורים אומללים , מחשבות
אומללות,
רבי  מה ישאר ממני אני לא מצפה לדבר- אין לי מנחם
הלכה השמש...עכשיו קר



מאז שהרבי איננו כאילו האור שלי הלך
השמחה
התנועות שהרב היה עושה
כאילו חיו את העולם כולו
ואני בתוכם
כאילו אין מדובר באדם
אלא בממש אור טהור
כאילו מדובר במשהו גולמי
שנמצא בכל אחד מאיתנו
והיה מחיה את העולם
כאילו מדובר בחיים כאילו היה המרץ שלנו והכח
כמו התנועות שה מזיזות את האטומים
שהתנועות מחיות את הכל וללא התנועות אין קיום לחפצים ולחומר
כך כאילו הליובביטש
האור - היה מטהר העולם
כאילו זה מסביר את המצב שלנו
העלמות האטום היעלמות
האנרגיה , הרוח, הפעימה, החיות, המרץ , האור
שהם לובאביטשץ'
שם הכל היה נכון הכל מובן תמים מאוד (העולם)
כאילו הרבי היה בתוכי
אומנם בעולם אף בתוכי כאילו האור הזה זה מה שהניע אותי
התנועות של הרבי והריקודים זה מה שהזיז את נשמתי