|
עיניים בוהות חלליות מקרקעית הכוס
עם תחתית עבה
בה העין משתקפת גדולה
ואפשר לראות את שיירי השפיות
צפות בה בחדווה
ועין הירח מסתכלת תוהה
על אדם זה היושב מבויש
מכווץ, מקופל
על אדן חלון שמשקיף אל הישימון
בו שולט החושך הגדול על פני תהום
שם הסם לא נגמר
ולכל מילה יש סוף מוגדר
שם הם שואפים סנאפ את העולם לנחיר
והוא ממלא אותם חם ומחבק ומתוק
הגשמים מתחילים לרדת וליצור שלוליות
ואפילו עץ הברוש מרכין ראש
שם העין מסתכלת עמוק מהחוץ אל הפנים
ועננים שטים נוגים-נוגים
והיא אומרת תחבקני נא
אל תעזוב לעולם, אותך אני רוצה
והוא מפחד לשבור את לבה
אבל יש לו דרך לעשות והיא לא מצטלבת ב-שלה
לכן הוא משאיר פרח עם חתימת נשיקה
במכתב על מפתן דלת מפתנה
ומנענע את מקל ההליכה אנה ואנה
ויוצא אל הדרכים הסוערות אשר מחכות לו פנימה
הברוש מרים ראשו ועץ התפוח פורח
השמיים ממלאים עצמם בכל הצבעים חוץ מכחול
החושך הוא הכול חוץ משחור
והוא הכול חוץ מעצמו. |
|
|
-ילדה ילדה, את
יודעת מה השעה?
-אני לא ילדה,
אני פרי הדר.
שמואל
איציקוביץ' מספר
בדיחות קרש. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.