הוא קפץ מעל גדר האבנים שהיתה בדרכו מזרחה, והמשיך לדהור,
בשקיקה ובשקט- גדר האבנים הזאת היתה זכורה טוב לנפשו , כשעוד
היה בן אדם. מי שהסתכל עליו על מואי השקט  לא יכול היה לדעת
שהיה זה אדם בעצם. עכשיו מואי הוא סוס. הוא לא מדבר ואת זה
הוא מעדיף- כשהיה מואי אדם הוא ראה בדיבור חולשה- חולשתו,
וקיווה ליום שלא ידבר עוד,שלא יאמר מילים לא יפות , ולא יפטפט
בלי סיבה - הוא התבייש בעצמו-.
לעיתים מואי נזכר בכפר בו היה גר והוא עובר שם ורואה מרחוק את
החיים בכפר. מצד אחד הוא מעט התגעגע לרגעים היפים בשבט שלו
אבל גם שמח שהשתנה- היה קשה לו  לו להיות בגוף של בן אנוש.
הוא דשדש ברגליו באגם הקטן שנמצא תחתיו והתקרב לשתות מן המים-
במים ניבטה דמותו הסוסית- והוא השתאה מעט- נשימתו נפסקה לרגע
קט- הוא התבונן במה שנשקף ממי האגם וחשב "בחיים יכולים להיות
הרבה שינויים שאי אפשר לצפות, כמו שקרה לי"
"חיי הם מסע- חשב לעצמו הסוס הלבן- עצמותיו בלטו מעט מגופו
השדוף.
בעצם מואי כן היה יכול לדבר - פשוט לא היה לו עם מי- אף אחד
לא חשב על הרעיון שסוס ידבר, ולכן הוא נשאר בשתיקה ...ואותה
הוא חיבב.
רשרוש העלים היבשים ,קולות הדשא  והצמחיה נשמעו לאוזניו
הרגישות והוא התענג על הקולות החמים האלו.
עכשיו הוא סוס- הוא רואה את העולם שהיה מוכר לו אבל לא יכול
לעשות מה שעשה-


בבוקר אתמול כשמואי חזר מטיול ליד הכפר- ראה מרחוק דמות מוכרת
- שנושאת דלי מים בחזרתה מבאר המים מבאר המים  שהיתה הרחק
ביער, הדמות זימרה לעצמה ניגון. מואי התבונן , וידע מי היה בן
האנוש- היתה זאת רוי אותה אהב כשהיה בן אדם- רוי התמימה- עתה
הוא היה רחוק ממנה כמו עולמות שונים- , שהיו בשבט הוא רצה
לזכות בה וציפה ליום הזה אבל מיום ליום נעשה פחות ופחות ראוי
לה. הוא איבד את תמימותו במעשי הבל ונעשה פראי וחסר סבלנות
במקום לחכות לה- הלך עם בנות לא מכובדות.
היא חיבבה אותו יותר משחשב וחיכתה ליום, אך בעיניה דמעות בגלל
גורלו וגורלם.
לא ידעו בשבט מה קרה למואי, האם הוא חולה? חשבו ידידיו? מה
גורם למואי להתנהג כך ולהפסיק לשמוח בכלל, אפילו לא חכם אחד
ידע מה קורה למואי.


והיום כשמואי הוא לא אדם בשבט הוא רק סיפור ישן- כל מכיריו
שכחוהו. חיכו לו אך הוא לא חזר ונפוצתה באותו כפר המחשבה שהוא
מת כי חיבל בעצמו.
רוי התמימה לא איבדה את אמונתה- ומואי לא נשכח מליבה אף פעם.


עכשיו מואי נעמד - מתבונן בנקבת האדם שמחזיקה דליים בידיה שרה
מנגינה שמואי זכר, והולכת לכפר שלה חזרה, היא הרימה את ראשה
והביטה לכיוונו- מואי צעד מעט לאחור מנסה להסתתר מאחורי סבך
אך רוי הביטה בו ואז הפסיקה את שירתה ונעמדה- היא הביטה בו-
כמחפשת דבר מה -בלי מילים הביטה, ואז בלי סיבה דמעות מילאו את
עיניה וכיסו פניה- היא לא ידעה למה- מואי דיקא ראה את עיניה
והבין למה היא בוכה ולמה דמעות בהן,. חיות מבינות דברים
שלפעמים בני אדם לא שמים לב אליהם. עכשיו היא המשיכה ללכת עם
הדליים וקולה לא נשמע אך דמעות יורדות מעיניה לאדמה.


היא המשיכה מערבה לכיוון הכפר, מואי הסתובב לכיוון מזרחה,
עברו כמה שניות, רוי עצרה בדרכה היא הסתובבה וחסרה אל כיוון
הסוס השותק שראתה. מואי שמע אותה מתקרבת,  ונתן לה להתקרב
-הוא ראה שעיניה עוד רטובות וכאב לליבו הוא הכיר את ליבה
הטוב, רוי בטוב ליבה שמה על האדמה את דלי המים הגדול כדי
להרוות את צימאונו- מואי הסוס לא היה צמא בכלל מפני שהוא שתה
לפני דקות אחדות,  אבל הוא שתה מהמים שנתנה לו רוי.
היה משהו קסום ברגע הזה
הוא הרים ראשו מן המים ואז רוי התקרבה פתאום ושמה את ידה על
ראשו והתפרצה "אתה אחד משלנו" אז נשתתקה , ולא הבינה למה אמרה
זאת, היא התכוונה לחזור לכפר כי חשבה שהיא לא בריאה,
מואי התקרב אל רוי וקירב את ראשו לרוי  ואז רוי חיבקה אותו
בשתי ידיה דקות ארוכות  ואין מילה. מסביב נשמעו קולות הצרצרים
הערב כבר החל לרדת.
אחר כך חזרה רוי לשבט כשסביבה עפה קבוצת ציפורים חמודות.
אנשים חושבים שיש יתרון לאדם על החיות בכך שהוא מדבר.


היום שמואי קם משנתו לא היה חבר או ידיד לידו- מואי הבין שאין
לו בית- אז הוא פשוט הלך והלך והלך ,אך רוי היתה במחשבתו,
הוא הלך והלך
בלי לשים לב חצה יערות גדולים והרים וגבעות רבים וארצות רבות
במסעו לא היה לו מכיר שיודע על קיומו הוא הגיע לכפר ארץ אחרת-
והריח ריח תבלינים באוויר
וראה כמה בני אנוש ביחד בקבוצה ועוד כמה על הדרך -יושבים על
האדמה ואוכלים-הוא לאהכיר את שפתם. לא הבין את המילים אבל
הרגיש את מה שדיברו ואמרו- שפתם הייתה חמה- קולם היה גבוה,
לפתע -הרגיש כאילו הוא מכיר את המקום, כאילו נזכר בדבר
מסויים,
אולי מכיר את? יש כאן משהו מוכר למואי


פתאום כאילו היה בעולם אחר מוכר- אבל לא זכר שהכיר אותו כשהיה
רק נער אדם - כמו דז'וו- והוא בכה -הוא נזכר עכשיו הוא היה
בטוח שהוא מכיר את המקום הזה ונזכר במשפחתו קוראת לו -בתוכו
ישבו במעגל וקראו לו לאכול בזכרונו- כאילו באו ממרחק הזמן כי
ידעו את מצוקתו ובדידותו -
היתה זאת הודו---שפתם  לא הכיר אבל הנעימה של דיברתם היתה
מוכרת לו ומלטפת את ליבו
הוא נשאר להתבונן על האנשים בכפר- לאט לאט נזכר -ביישוב-או
בשבט שלו שאולי היה כאן בהודו- באחד מפעימות חייו- הכוונה
מגילגוליו כאדם.
עכשיו הוא סוס- והוא יודע שהשבט שלו שהיה אדם אינו שלו- הוא
מכיר את המקום האמיתי שלו -הודו-
לא יודעים איך מואי הפך לסוס גם מואי לא יודע
הוא יודע רק שהלך להסתובב מחוץ לשבט שלו- שהיה השבט של רוי
גם- וברח מביתו -כי היה לו קשה, והסתובב בקרבת נהר מים- ויותר
מזה הוא לא זוכר- רק שהרגיש שהוא הולך בצורה לא רגילה והבין
שהוא לא אדם יותר.
מואי רצה לכתוב שיר אך לא יכול היה לכתוב- השיר היה כזה


כל לילה - כל יום
אתה עוזב אותי לעולם
ועוד יום עובר בלי מגע רוחך א-דני
בלי נשיקת אהבתך הזכורה וצרובה
בדמי, ועורקי
הם הזעקה הדוממת לך,
הם התפילה שלי אליך
בבקשה תפר המשחק
       ותתחיל עולם חדש